זמר, מלחין ופזמונאי ישראלי. פרץ נולד וגדל בטבריה. בילדותו החל לשיר כפייטן בבית כנסת וכבר בנערותו החל לכתוב ולהלחין שירים. כאשר קיבל את הצו הראשון לקראת הגיוס לצה"ל, ויתר מראש על הבקשה להתקבל לשרת בלהקה צבאית, מתוך מחשבה מוקדמת שללהקות צבאיות מתקבלים רק בעלי קשרים, כך הגיע בסופו של דבר אל בסיס חימוש בצפון הארץ. פרץ הפנים את כוונתו לפצוח בקריירה מוזיקלית רק עם השחרור מצה"ל, אולם כאשר עלה לשיר את "שיר למעלות" בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, קיבל פידבקים מצוינים וקצינת החינוך סייעה בידו לעבור בהקדם לבחינות ללהקה צבאית. הוא עבר את הבחינות בהצלחה והתקבל ל"להקת פיקוד צפון".

את אלבומו הראשון הוציא לאחר שרותו הצבאי, ביוני 2005, כאשר הוא כותב את רוב המילים והלחנים באלבום, כמו ביתר אלבומיו הבאים. אלבום הבכורה שלו קרוי על שם הסינגל הראשון שיצא ממנו לרדיו, "מביט אל המרומים" והוא מכר מעל ל-10,000 עותקים. סינגלים נוספים ששוחררו מתוך אותו האלבום הם: "ילד מאוהב", "האישה שלי" ו"דרך ארוכה".

פריצתו המשמעותית של פרץ באה עם הוצאת הסינגל "אש", בעקבות ההצלחה של אותו הסינגל, הוא הוציא בשנת 2007 את אלבומו השני, "אש", שזכה להצלחה רבה יחסית וסינגלים נוספים ששוחררו מאותו האלבום הם: "זה הזמן", "כמו השקט", "יש רגעים" ו"בחלומות שלי". סינגל נוסף שיצא לאחר מכן ולא נכלל באותו אלבום, נקרא "ורק איתך", הסינגל הזה הופיע כחלק מן האלבום השלישי שלו, "אלייך".

בשנת 2008 הוציא את הסינגלים "אלייך" ו"ואולי" שהגיעו למקומות הראשונים במצעדים ברדיו ונשארו שם משך תקופה ארוכה. באוקטובר אותה שנה יצא הסינגל "כל בוקר", ובנובמבר האלבום השלישי והמלא, "אלייך", כאשר באותו החודש יצא גם הסינגל "נשבע לך". סינגלים מצליחים נוספים ששוחררו מתוך אותו אלבום הם: "רציתי רק", "יותר מדי", "אני שלך" ו"אישה", באלבום זה ניתן גם למצוא את "שיר למעלות" שזכה ללחן ועיבוד מחודש. כעבור מספר חודשים הגיע האלבום למעמד פלטינה על מכירות שלמעלה מ-40,000 עותקים בנקודות מכירה בישראל.

במהלך 2008 כתב פרץ לאלבומה של שרית חדד, "מירוץ החיים", את השיר "מילה טובה". זהו השיר הראשון שהוא כתב לאמן אחר. פרץ כתב גם לאלבומו של שלומי שבת, "אני שר אלייך", את השיר "משתגע מאהבתך", כמו כן גם הלחין לתמיר גל, את השיר "כל הבנות סביבי" מתוך האלבום "עכשיו זה בא" למילים של שרון אסולין. במהלך שנת 2009 פרץ ודודו אהרון כתבו והלחינו יחדיו לליאור נרקיס את השיר "מתוקה".

ביוני 2009, הוציא פרץ את הסינגל "שתיים בלילה", הסינגל הראשון מתוך אלבומו הרביעי, אשר הגיע למקום הראשון במצעד גלגלצ ורשת ג' ונשאר בראש במשך מספר שבועות. בספטמבר אותה שנה הוציא פרץ את הסינגל השני, "מהשמיים", בהמשך הוציא פרץ בערב ראש השנה את הסינגל השלישי, "אשמור עלייך". בראש השנה נבחר פרץ ל"זמר השנה" של "רדיו אמצע הדרך". ב-16 בנובמבר 2009 הופיע פרץ לראשונה ב"היכל התרבות" בתל אביב, במופע אותו ביים צדי צרפתי הושקעו לא פחות מ-100,000 דולרים, במהלך המופע חשף פרץ את הסינגל "אמא" מתוך אלובומו הרביעי החדש. את השיר הקדיש פרץ לאמו שישבה בקהל. בתחילת מרץ 2010, במהלך טקס "תחרות מלכת היופי", שר פרץ את הסינגל "כשאת יפה" ולאחר מספר ימים את האלבום הרביעי והמלא, "מהשמיים".

בתחילת נובמבר 2009 החל פרץ להשתתף בעונה החמישית של תוכנית הריאליטי, "רוקדים עם כוכבים", המשודרת בערוץ 2. בתוכנית הגיע פרץ לשלב הגמר וסיים במקום השני.

(נולדה ב-30 במרץ 1972), היא שחקנית ודוגמנית ישראלית-אמריקאית. מילי ובעלה, התסריטאי צ'ארלס רנדולף, מתגוררים בניו יורק ולוס אנג'לס.

אביטל נולדה בירושלים, גדלה התחנכה בתל אביב. בנעוריה למדה בבית הספר לאמנויות "תלמה ילין". ב-1989, בגיל 17, שיחקה בהצגות שונות בתיאטרון "הקאמרי". הופיעה לראשונה בסרט קולנוע עלילתי מלא בשנת 1991, כששחקה בסרט "מעבר לים", של יעקב גולדווסר. על משחקה בסרט זה, זכתה אביטל ב"פרס אופיר" (פרס האוסקר הישראלי). בשנת 1993 שיחקה בסרט "גרופי" והייתה מועמדת בשנית ל"פרס אופיר". בשנת 1994 עברה להתגורר בניו יורק ובאותה שנה השתתפה בסרט "סטארגייט" לצד קורט ראסל וג'יימס ספיידר. בשנת 1995 שיחקה בסרטו של ג'ים ג'רמוש "דד מן" לצד ג'וני דפ וב-1996 שיחקה בסרט "חדירה לפרטיות".

בשנת 1997 חזרה לארץ והשתתפה בהפקה האמריקאית-ישראלית "מוסד" לצד דן תורג'מן וענת עצמון. לאחר מכן חזרה לאמריקה והשתתפה בסרטים האמריקאיים "הסוף לאלימות" ו"חתונה פולנית" (לצד קלייר דיינס) ו"חיות וטולקיפר".

ב-1998 ככבה, לצד דייוויד שווימר (כוכב הסדרה "חברים") בסרט האמריקאי "נשיקה בין חברים". באותה תקופה החלה מערכת יחסים רומנטית עם שווימר. לאחר מכן השתתפה בסרט "הנערה הצעירה והמונסון", גילמה את דמותה של שחרזאדה במיני סידרה "אלף לילה ולילה" והשתתפה בסרט "פרסטון טילק". ב-1999 התארחה בסדרת הטלוויזיה "חוק וסדר" מספר פעמים. בשנת 2001 נפרדה אביטל משווימר ושיחקה בשני סרטי טלוויזיה אמריקאיים "אחרי הסערה" ו"עולה". התארחה באותה תקופה בסדרה "רדופים" והשתתפה בסדרת הטלוויזיה הישראלית "שבתות וחגים".

בשנת 2003 השתתפה בסרט האמריקאי "הכתם האנושי" לצד ניקול קידמן, וב-2004 בסרט הישראלי "אהבה קולומביאנית" לצד אסי כהן. באותה שנה ביימה, הפיקה וערכה סרט קצר בשם "אני חושב את עצמי כצעיר". בשנת 2005 שחקה בסרט אמריקאי נוסף בשם "מתי אנו אוכלים". בשנת 2007 שיחקה בסרט הישראלי "נודל" של איילת מנחמי, לצד ענת וקסמן ואלון אבוטבול. בשנת 2010 שיחקה בסדרה "חטופים".

להקת רוק ישראלית מצליחה שפעלה בשנות התשעים.

בשנת 1987 יסדו מיכה שטרית וארקדי דוכין, שכבר פעלו מספר שנים ביחד במספר פרויקטים מוזיקליים, בשיתוף עם מיקי הררי ושלמה (קוזו) אלמקיס את להקת החברים של נטשה. שם הלהקה הוצע על ידי מיכה שטרית, על פי צילום ישן שראה אצל דוכין. ארבעת חברי הלהקה גרו ביחד במלון דירות זול ("המלון של יעקב") ברחוב שלמה המלך בתל אביב, חלמו על פריצה ובינתיים חיו בקושי מעבודות שונות, כשמצבם הכלכלי רעוע באופן מתמיד. באוגוסט של אותה שנה השתתפו חברי הלהקה בתחרות להקות צעירות בגני התערוכה בתל אביב. הלהקה זכתה במקום השני ודני בסן, משופטי התחרות, אהב את הלהקה ועורר כלפיה את תשומת לבם של אנשי חברת ההקלטות הגדולה הד ארצי.

בשנת 1988 חתמה חברת הד ארצי חוזה עם הלהקה, ולואי להב הגיע כמפיק מוזיקלי. להב עזב אחרי זמן קצר, ובמקומו הגיע יזהר אשדות, שבשיתוף איתו הוציאה הלהקה בשנת 1989 את אלבומה הראשון, החברים של נטשה. על עטיפת האלבום מופיעים יעקב חביב, מנהל מלון הדירות בו גרו חברי הלהקה, ובני משפחתו. אלבום זה הצליח מאוד, ובסופו של דבר זכה למעמד של אלבום פלטינה (40,000 עותקים נמכרו), אך למרות הצלחת האלבום מצבה הכלכלי של הלהקה נשאר קשה בגלל החוזה הנצלני עליו חתמו בתמימותם, שכלל את העברת כל הזכויות על היצירה לחברת הד ארצי.

בשנת 1991 החלו העבודות על האלבום השני של הלהקה, שינויים בהרגלי הצריחה, בשיתוף עם יוסי אלפנט, ששימש כמפיק מוזיקלי. אלפנט עצמו נפטר מדום לב קצת אחרי סוף העבודה על האלבום, עוד לפני שיצא. רצועה 12 באלבום, שנקראת כמעט אופטימי מוקדשת לזכרו.

בשנת 1994 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה, שהוא גם האלבום הנמכר ביותר שלה, רדיו בלה בלה, עליו עבדו כשנתיים.

הלהקה המשיכה להופיע אחרי אלבומם האחרון עוד כשנתיים, במהלכן גם הוקלט אלבום ההופעה החיה (1996). הופעתה האחרונה של הלהקה הייתה בקריית אתא. הלהקה התפרקה בשנת 1996 כתוצאה מנתק בין חברי הלהקה. לאחר הפירוק המשיכו חברי הלהקה כל אחד לדרכו, ופנו לקריירות סולו שונות.

בשנת 2001 הוציאה חברת הד ארצי, בניגוד לרצונם של חברי הלהקה, אלבום אוסף כפול, שכלל את השירים "הצילו", "הנה השמש" ו"שיר נאיבי", שירים שלא יצאו עד אז באלבומי הלהקה.

בשנת 2002 חזרו חברי הלהקה לסיבוב הופעות משותף.

בינואר 2008 בישרו חברי הלהקה על התאחדות הלהקה לסבב הופעות ולהפקת דיסק משותף חדש. הלהקה הופיעה 3 פעמים מאז האיחוד- בקיסריה, באמפי הגלבוע ובפסטיבל תמר בים המלח.

בחודש דצמבר פורסם שהאלבום החדש בוטל בשל בעיות בין חברי הלהקה ארכדי דוכין ומיכה שטרית, אשר נוצרו כנראה בגלל הסגנון המוזיקלי השונה שלהם שהשתנה במשך השנים. כמו כן ארכדי התקדם בכתיבת והקלטת שירים לאלבום מהר יותר ממיכה- ארכדי כתב והקליט 12-14 שירים בעוד שמיכה הקליט רק 2, למרות שהוסכמה תרומה משותפת שלהם. מצב זה תרם להפסקת העבודה על האלבום המשותף.

הוחלט ש12-14 השירים של ארכדי דוכין יופיעו באלבום סולו שלו, כולל 2 השירים של מיכה שטרית בהסכמתו. איחוד מחדש לא נצפה בזמן הקרוב אך נראה שחברי הלהקה לא שוללים את הרעיון לחלוטין, והפירוק הזה לא לווה בכעס ובריבים חריפים כמו באלבומים הקודמים.

קייט וינסלט נולדה בעיר רדינג שבאנגליה למשפחה של שחקנים. וינסלט גדלה על פי הזרם הפרוטסטנטי בנצרות אנגליקניות. בגיל 11 היא למדה דרמה בבית ספר לתיאטרון.

קריירת המשחק שלה החלה בטלוויזיה בתוכנית מדע בדיוני של ה-BBC בשנת 1991, והופעת אורח בסדרת הדרמה Casualty. הופעתה החשובה הראשונה בקולנוע הייתה ב-1994 בתפקיד ראשי בסרט "יצורים שמימיים". ב-1995 עשתה מבחן-בד לסרטו של אנג לי "על תבונה ורגישות", היא הרשימה את כוכבת הסרט אמה תומפסון וגילמה את דמותה של מריאן דשווד. וינסלט זכתה על תפקידה זה בפרס האקדמיה הבריטית, ובמועמדות לאוסקר כשחקנית משנה. בהמשך הופיעה בדרמות תקופתיות נוספות, בתפקיד סו בריידהד ב"ג'וד" (על פי הרומן "ג'וד האלמוני" מאת תומאס הרדי), ובתפקיד אופליה ב"המלט" בבימויו של קנת בראנה.

בשנת 1997 הופיעה וינסלט לצידו של לאונרדו דקפריו בסרט טיטניק, תפקיד שהפך אותה לכוכבת קולנוע, והופעתה זו זיכתה אותה במועמדות נוספת לאוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. עד עתה זכתה וינסלט לחמש מועמדויות לפרס האוסקר וחמש מועמדויות לפרס גלובוס הזהב. ב-2001 הייתה מועמדת לאוסקר כשגילמה את דמותה של אייריס מרדוק הצעירה בסרט "אייריס וג'ון".

וינסלט ניסתה את כוחה בשירה והקליטה את השיר What If מתוך פסקול הסרט "מזמור לחג המולד".

לקייט וינסלט יש בת בשם מיה אשר נולדה ב-12 באוקטובר 2000 מנישואיה הראשונים לבמאי ג'ים טריפלטון, לו נישאה ב-1998 והתגרשה ממנו ב-2001, ובן בשם ג'ו אשר נולד ב-22 בדצמבר 2003 מנישואיה הנוכחיים לבמאי סם מנדס, אשר לו נישאה ב24 במאי 2003.

טייב גדלה והתחנכה בקריית גת. החלה לעסוק בזמרה כבר בגיל צעיר, כשהופיעה באירועים משפחתיים, בטקסים עירוניים ובמקהלת בית הספר "רוגוזין" בעירה. בגיל 15 זכתה בתחרות ה"פזמנוער" בקריית גת עם ביצוע ל"הירו" של מריה קארי. בשנת 2000 זכתה במקום הראשון בתחרות הכשרונות הצעירים של הטלוויזיה החינוכית "קולות וצלילים". בתחרות שרה שיר בשם "זה לא אמיתי" שכתבה בעצמה ללחן של אבי כוכב. בצבא שירתה טייב בחיל ההנדסה כמש"קית תחזוקה ואף שרה את המנון החיל החדש. כמו כן היא זכתה במקום השלישי בתחרות זמר בשם "המלך הבא" של חברת הטלוויזיה "יס", עם השיר "חיים שלי" של זהבה בן. בתחרות השתתפו הראל סקעת ורפאל מירילא, לימים אף הם משתתפים ב"כוכב נולד". כמו כן השתתפה טייב בתחרות "המלך הרדיופוני" בתוכנית הרדיו של דידי הררי.

בשנת 2003, במהלך שירותה הצבאי, ניגשה למבחני הבד של תוכנית המציאות "כוכב נולד" של הזכיינית "קשת", ששודרה לראשונה באותה השנה בערוץ 2. בשלב הראשון של התוכנית ביצעה את השיר "מקיץ אל החלום" שכתב ברוך פרידלנד וביצעה במקור גלי עטרי, ובחצי הגמר את השיר "קח אותי" של להקת "היהודים". ב-28 באוגוסט באותה שנה השתתפה בשלב הגמר של התוכנית שנערך בחוף ניצנים, יחד עם שירי מימון ושי גבסו. בגמר ביצעה את השיר "ים של דמעות", ששר במקור זוהר ארגוב. טייב זכתה במקום הראשון על פי בחירת הקהל והשופטים, עם 49% מקולות הצופים, ומעל 720,000 הצבעות. באוקטובר באותה שנה יצאה לסבב הופעות עם משתתפי התוכנית. בנובמבר, זמן קצר לאחר זכייתה, הקליטה טייב סינגל ראשון כזמרת, "כמו ששיר נוגע", שכתב יעקב רוטבליט והלחין רמי קלינשטיין כפרס לזוכה התוכנית. את השיר ביצעה לראשונה בטקס פרסי מסך הזהב ששודר בערוץ 2. בתחילת שנת 2004 ביצעה יחד עם השחקן אלי פיניש את שיר הנושא לאירוע ההתרמה "יומטוב", "כמו כולם", וכן את שיר הנושא של סרט הקולנוע הישראלי "סוף העולם שמאלה", "בסוף העולם", שכתב אהוד מנור והלחין קובי אשרת.

במרץ 2004 החלה טייב להופיע כשחקנית, בתפקיד ראשי בדרמה היומית המוזיקלית של חברת הטלוויזיה "יס", "השיר שלנו". בסדרה גילמה דמות, מבוססת על עצמה, בשם נינט לוי, אשר נבחרת במפתיע ללמוד באקדמיה למוזיקה ונכנסת לעולם המוזיקה הסוער. בנוסף, ביצעה טייב את שיר הנושא של הסדרה, "עוד מעט", שכתב ברק פלדמן והלחין יוני בלוך. הסדרה זכתה להצלחה רבה, וטייב לאהדה גוברת. בסדרה ביצעה מספר שירים מקוריים, ביניהם "בינתיים" שכתבה והלחינה יחד עם חברה לסדרה רן דנקר, ו"האור בחיי", שכתב והלחין סער בדישי, גם הוא שחקן בסדרה.
באוגוסט אותה שנה יצאה טייב, יחד עם משתתפי התוכנית, לסבב הופעות ארצי. בדצמבר התארחה בפסטיגל השנתי, "לא יאומן כי פסטיגל", לצד אגם רודברג, הראל סקעת והראל מויאל. בתחילת 2005 נמשכו צילומי העונה השנייה של "השיר שלנו". עבור משחקה של טייב בעונה זו זכתה בפרס מסך הזהב, בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסדרה יומית. ביולי השתתפה בדיבוב העברי של הסרט "מרי פופינס", והשתתפה באירועי "כפר המוזיקה" לצד זמרים רבים. בחנוכה השתתפה, לצד יהודה לוי, מאיה בוסקילה ותום אבני במופע המוזיקלי "שיר נולד", וזכתה במקום הראשון בבחירת הקהל עם החידוש לשירה של שולה חן "אמא". באותו חודש יצא פסקול הסדרה "השיר שלנו", בו השתתפה טייב ברוב השירים. בסוף שנת 2005 יצא השיר "האור בחיי" כסינגל לתחנות הרדיו, וזכה להצלחה גדולה במצעדי הפזמונים.
לאורך שנת 2006 עבדה טייב על אלבום הבכורה שלה, "יחפה", יחד עם המפיק המוזיקלי אביב גפן, כשההקלטות מתועדות בסדרה הסלולרית "נינט טייב לייב". במאי שבה לעונה השלישית של "השיר שלנו" בתפקיד משנה בלבד, הפעם בתפקיד עצמה. הסינגל הראשון מהאלבום היה השיר "כשאתה כאן", שכתב והלחין גפן. השיר זכה לסיקור תקשורתי נרחב בפרימיירה במועדון הזאפה שבתל אביב, בעיקר בעקבות הסגנון החדש שרכשה לעצמה טייב, בלדה עם נגיעות רוקיסטיות. בספטמבר באותה שנה הוציאה טייב את אלבום הבכורה, וכעבור יום, בגמר "כוכב נולד 4", הוא הוכרז כאלבום זהב. מתוך האלבום יצאו לתחנות הרדיו השירים "היא יודעת", שכתבה והלחינה עם עילי בוטנר, "הכול יכול לקרות", שכתב אביב גפן, "אם תבוא", שכתב אלי מורנו והלחין בוטנר ו"יחפה" שכתב גפן. בדצמבר באותה שנה שבה טייב לעונה הרביעית של "השיר שלנו", לצידם של ליאור אשכנזי, גילה אלמגור ואגם רודברג. במקביל, יצאה באותו חודש למסע ההופעות של אלבום הבכורה שלה, "יחפה". מסע ההופעות כלל בתחילה עשרות הופעות באולמות גדולים בכל רחבי הארץ. בקיץ 2007 קיבל מסע ההופעות תפנית, כאשר החלה טייב לערוך הופעות אינטמיות ומצומצמות יותר במועדונים קטנים ובפאבים. בהופעות אלה אירחה לצידה אמנים מובילים רבים כמו שי גבסו, אביב גפן, עברי לידר ואסף אמדורסקי.
בפברואר 2007 חידשה טייב יחד עם עברי לידר את השיר "הכאב הזה" של עפרה חזה, בחידוש שזכה להצלחה רבה. במרץ של אותה שנה זכתה בפרס זמרת השנה בטקס פרסי "עמ"י" של ערוץ מוסיקה 24. ביוני 2007 זכתה טייב בטקס פרסי נבחרי הילדים בערוץ הילדים בפרס זמרת השנה.
בדצמבר 2007 נבחרה לשחק בסרט המתח החדש של הבמאי דני לרנר, בו תגלם אישה מוכה. באותו חודש כיכבה טייב בסרטון פרסומת של חברת הטלפונים הסלולריים פלאפון, בו גולח שערה, צעד שעורר עניין רב באמצעי התקשורת, אך גם ביקורת ציבורית על העיסוק התקשורתי האינטנסיבי בכוכבת ועל הפיכת הזמרת, לטענת המבקרים, מכישרון שצמח בפריפריה למותג פרסומי.
בשנת 2008 הקליטה טייב גרסת כיסוי לשירו של אילן וירצברג "לא יכולתי לעשות כלום" עבור הפרויקט "עבודה עברית".
טייב יצאה בעבר תקופה ארוכה עם השחקן רן דנקר, שאף שיחק לצידה בסדרה השיר שלנו. בן-זוגה הנוכחי הוא השחקן יהודה לוי.

אלי אוחנה (נולד ב-1 בפברואר 1964), כדורגלן ישראלי וכיום מאמן. הבקיע 142 שערים בליגת הכדורגל הראשונה בישראל ונחשב לאחד מטובי השחקנים ששיחקו בליגה זו.

את הקריירה המקצועית שלו החל בקבוצת הילדים של בית"ר ירושלים בגיל 11. תחת שרביטו של המאמן דוד דוידוף הוא התבלט בכשרונו כחלוץ מחונן וכובש שערים והועלה מהר מאוד לקבוצת הבוגרים. בשנות ה-80, יחד עם אורי מלמליאן, כוכב אחר של הקבוצה, היה אוחנה שותף לזכייה היסטורית של בית"ר ירושלים באליפות המדינה, ובשני גביעי המדינה.

בשנת 1987, כשהוא בן 23, ניסה את מזלו באירופה. הוא חתם בקבוצת מכלן מבלגיה והוביל אותה לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988, לאחר שכבש בחצי הגמר ובישל את שער הניצחון במשחק הגמר - מול קבוצת אייאקס אמסטרדם מהולנד. בתום העונה זכה בפרס בראבו המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייתה של מכלן באליפות ראשונה אחרי 41 שנה. כמו כן נבחר אוחנה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי לכדורגלן הצעיר (מתחת לגיל 23) הטוב ביותר המשחק באירופה, תואר הניתן על בסיס שנתי לשחקנים המשחקים בליגת האלופות, גביע אופ"א או גביע המחזיקות. אוחנה גם הוזמן לשחק במדי נבחרת "שאר העולם" במשחק ראווה.

למרות ההצלחה הגדולה באירופה, חזר אוחנה לארץ לאחר ארבע שנים והרפתקאה קצרה בספורטינג בראגה הפורטוגלית, וחתם מחדש בקבוצת האם שלו, ששיחקה אז בליגה הארצית (בעבר הליגה השנייה). הוא סייע בעלייה לליגה העליונה, והיה אחד מהשחקנים המרכזיים בקבוצה בשלוש השנים בהן זכתה באליפות: ב-1993 (עונה לאחר שהקבוצה עלתה ליגה), 1997 (בה זכה ככדורגלן העונה בפעם השנייה) וב-1998. בעקבות פציעתו בשנת 1997, פרש מהמשחק והתמנה לעוזר מאמן בית"ר וב-1999 למאמן הראשי. לאחר עונה אחת בלבד עזב לקבוצת בני יהודה ואימן אותה בעונה בה ירדה לליגה הלאומית. לאחר שעזר לה לעלות ליגה בחזרה לליגת העל, שב וקיבל את שרביט המאמן בבית"ר ירושלים, ואותה הצעיד להופעה בזירה האירופית בפעם הראשונה מאז עשה זאת בשנת 2000.

בקיץ 2005 נרכשה קבוצת בית"ר י-ם על ידי המיליארדר היהודי-רוסי ארקדי גאידמק, כתוצאה מכך חל פיחות במעמדו של אוחנה בקבוצה, עד שב-10 בספטמבר (בעקבות ראיון למוסף "7 ימים" בו אמר גאידמק על אוחנה כי הוא "לא מנהיג" וכי לא יתן לו להמשיך בקבוצה למשך זמן) הודיע אוחנה על התפטרותו מאימון הקבוצה. במסיבת עיתונאים בה הודיע על התפטרותו אמר אוחנה כי "בית"ר י-ם היא הקבוצה שלי ותישאר שלי לנצח". לאחר כחודשיים מהתפטרותו, הצטרף אוחנה לצוות הפרשנים של ערוץ 10 בתוכנית סיכום המחזור "דאבל-פס". ב-29 בינואר 2006 הוא חזר לאמן כשחתם לעונה וחצי בהפועל כפר סבא מהתחתית, במצב של סיכוי כמעט קלוש להשאר בליגת העל. שורה של ניצחונות (יחד עם הפסדים רבים של היריבה לתחתית, הפועל נצרת-עילית) השאירה במחזור האחרון את הקבוצה בליגת העל, ואלי אוחנה נבחר ל"מאמן העונה" בתום העונה. בתום עונת 2007/08 ירדה הקבוצה ליגה, ולאחר כשבועיים מונה אוחנה למאמן נבחרת הנוער.

ב 2008-2009 אוחנה עובד כפרשן בערוץ הספורט וכחבר פאנל בתוכנית יציע העיתונות.

אוחנה נישא בחודש דצמבר 1991 לדוגמנית רונית בן בסט, עמה הביא לעולם את בנו היחיד - תום (למרות זאת - אוחנה עצמו מחשיב את שלי, בתה של בן בסט מנישואים קודמים, כבתו לכל דבר). בחודש אפריל 2004 עברה רונית לגור בנפרד מאלי. השניים בחרו לחיות בנפרד ולא להתגרש.

כיום  - 2009 בת הזוג של אוחנה היא עדי גלסקה שדרנית הספורט.

כריסטינה מריה אגילרה (נולדה ב־18 בדצמבר 1980) זמרת פופ אמריקאית.

כריסטינה מריה אגילרה נולדה בסטטן איילנד, ניו יורק, לאם ממוצא אירי ואב ממוצא לטיני (אקוודור). מכיוון שאביה היה איש צבא, המשפחה הרבתה לעבור ממקום למקום. בילדותה אגילרה גרה בביפן, פלורידה, טקסס וניו ג'רזי. כשמשפחתה הגיעה לבווקספורד, פסדינה, פרבר של פיטסבורג, הם השתקעו סופית. הקריירה של האב ואופיו האלים גרמו למשבר בנישואים של הוריה של אגילרה, שהתגרשו בהיותה בת שבע. לדברי כריסטינה ואמה, אביה היה בעל אופי דומיננטי, והתעלל במשפחה פיזית ורגשית. בשלב מאוחר יותר בקריירה שלה, אגילרה הקליטה שני שירים שמתארים את ילדותה והיחסים עם אביה: "I'm OK" באלבום Stripped, ו"Oh Mother" באלבום Back to Basics. אף שאביה כתב לה, אגילרה סירבה ליצור איתו קשר. לאגילרה שני אחים נוספים, אחות מנישואיה הראשונים של אמה ואח מנישואיה השניים של אמה לאחר הגירושים.

בגיל תשע אגילרה ניסתה להתקבל לתוכנית הילדים האמריקאית "מועדון מיקי מאוס" שבערוץ דיסני, בה השתתפו גם אומנים שפרצו יחד איתה מאוחר יותר כמו בריטני ספירס וג'סטין טימברלייק. עקב גילה הצעיר, לא התקבלה בסופו של דבר.

ב-15 במרץ 1990, השתתפה בתוכנית הכישרונות האמריקאית Star Search ("חיפושי כוכב") בה היא שרה שיר של את'ה ג'יימס הנקרא "A Sunday Kind of Love", אבל זכתה רק במקום השני. בהמשך הוזמנה לתוכנית "להתעורר עם לארי ריצ'רט" והופיעה עם אותו שיר שוב.

בשנת 1993, אגילרה ניגשה שנית לאודישנים לתוכנית "מועדון מיקי מאוס" והפעם התקבלה.

בגיל 14, אגילרה הקליטה את השיר הראשון שלה, "All I Wanna Do", שהפך ללהיט יחד עם הזמר היפני קיזו נאקאנישי. בשנת 1997, היא ייצגה את אמריקה בפסטיבל הבינלאומי "Golden Stag" עם שני שירים שבוצעו במקור על ידי שריל קרואו ודיאנה רוס.כריסטינה גם השתתפה בלהקת pussycat dolls אך פרשה והתעסקה בקריירה אישית ועצמאית בשביל עצמה וקידום דיסק הבכורה שלה.

בעקבות הקריירה המוזיקלית שלה, אגילרה מעורבת במגוון ארגוני צדקה. היא כתבה מכתב מהארגון הבינלאומי לצער בעלי חיים לממשלת דרום קוריאה בבקשה שהמדינה תפסיק את הרג הכלבים במדינתם למטרת ייצור מזון.

אגילרה תורמת בעיירת הילדות שלה פיטסבורג, והיא נחשבת תורמת חוקית לאגודת הנשים המוכות בעיירה. על פי נתונים שמפרסם האתר הרישמי שלה, היא תורמת סכום העומד על $200,000 לארגון. היא מבקרת בו לעתים, ורצונה לפתוח אחד נוסף בעתיד. בין השאר אגילרה מכרה במכירות פומביות חליפות וחפצים מתקופות שונות בקריירה שלה ואת כל ההכנסות מהמכירות היא תרמה לעיירת פיטסבורג. היא גם תומכת בארגון הבינלאומי למניעת תופעת האלימות והצטרפה לקמפיין גדול שהתמקד בעיקר באלימות נגד נשים.

בנוסף, אגילרה תורמת גם לארגון למאבק בנגיף האיידס, שבמסגרת הקמפיין שלו היא השתתפה בפרויקט האיידס שהתקיים בלוס אנג'לס בו אמנים רבים השתתפו והקליטו יחד שיר שנקרא "What's Going On?" שהופק על ידיבונו, סולן ההרכב U2. כמו כן אגילרה השתתפה בפרויקט נפרד יחד עם חברת הנעליים אלדו, וקיבלה את הכותרת "Speak No Evil?" שהופיעה על שרשראות, פוסטרי ענק, ופליירים בכל מקום. לאחר הקמפיין הזה, אלטון ג'ון אף הזמין את אגילרה למסיבת אירוע צדקה שהקים למען מניעת ההידבקות באיידס שכל הכנסותיה נתרמו לארגון.

בנובמבר 2005, כל מתנות החתונה שלה נתרמו לארגוני צדקה שונים סביב העולם כולו שתומכים בנפגעי הוריקן קתרינה שהיה באמריקה באותה שנה. במרץ 2007, אגילרה לקחה חלק באלבום הצדקה בשם "Instant Karma: The Campaign to Save Darfur", בו אמנים מבצעים משיריו של ג'ון לנון למען הגברת המודעות לרצח העם בדרפור.אגילרה החלה לצאת בסוף שנת 2002 עם ג'ורדן בראטמן, מפיק יהודי שעבד איתה על האלבום Stripped. השניים התחתנו בנובמבר, 2005. ב-11 בינואר 2008 ילדה אגילרה את בנם הראשון, מקס לירון בראטמן השם הוא שילוב של לטינית ועברית, ופירושו "השיר הנפלא שלנו". אגילרה ובעלה ערכו למקס טקס ברית מילה לפי המסורת היהודית.

ג'ניפר לין לופז (באנגלית: Jennifer Lynn Lopez; נולדה ב-24 ביולי 1969) היא שחקנית, זמרת ורקדנית אמריקנית, וידועה גם בכינוייה "ג'יי לו" (J.LO). לופז זכתה עד כה ב-23 פרסים על פעילותה בתחום המוזיקה והסרטים.

לופז נולדה וגדלה בקאסל היל, שכונה ליד ברונקס, בניו יורק. הוריה מפוארטו ריקו. לופז היא הבת השנייה לאימה, גוודפלה רודריגז ולאביה, דייוויד. אחיותיה הן לסלי ולינדה. בביתה התנגנה במשך רוב שעות היום מוזיקה ולופז אף השתתפה בשיעורי ריקוד מגיל 5. לופז למדה בבית ספר קתולים.
לפי דבריה של לופז, מאז ומעולם חלמה להיות בדרנית ותמיד ראתה את מקומה על הבמה. היא החלה את קריירת הבידור שלה עוד בנערותה כשהשתתפה במחזמר בשם Synchronicity שהועלה ביפן. לאחר מכן הופיעה בGolden Musicals of Broadway, מופע שהועלה בסיבוב הופעות ברחבי אירופה. בגיל 16 היא הופיעה בסרט בשם "ילדתי הקטנה".

בשנת 1987 לופז סיימה את לימודיה בתיכון פירסטון והחלה את לימודיה במכללת "ברוג'" שבניו יורק, משם פרשה לאחר סמסטר אחד בלבד. לאחר מכן קיבלה מלגה ללימודים בסטודיו לריקוד במנהטן. בגיל 19, היא מימנה לעצמה שיעורי ריקוד ושירה.

ב-1991, ג'ניפר קיבלה תפקיד כאחת מבנות ה "פליי גירלס" בסדרה "בצבעים חיים" ועברה לשם כך ללוס אנג'לס. בזמן ששיחקה בסידרה, אחד מעובדי הסידרה הציעה לה לקחת חלק בתוכנית South Central, אותה כתב. לופז הופיעה בסידרה כ"לוסי", אך הסדרה ירדה מהמסך לאחר כמה פרקים בלבד.

לופז התקבלה לתפקיד בסרט "רכבת הכסף", כשלצידה שיחקו הכוכבים ווסלי סנייפס ווודי הרלסון. תפקידה הבא, כ"סלינה", הקנה לה פרסום רב בזכות כישרון הריקוד והשירה שלה ואף תרם לבחירתה לאחת מ-50 האנשים היפים בעולם של מגזין People.

עוד כמה תפקידים נוספים בסרטים, כולל הסרט "דם ויין" לצד ג'ק ניקולסון ו"סיבוב פרסה" לצד שון פן, קבעו את מעמדה של לופז ככוכבת.

בשנת 1998 שיחקה בסרט "רומן לא חוקי" לצידו של ג'ורג' קלוני. ב-2001 שיחקה בסרט "מארגנת החתונות", אשר הגיע עם בכורתו למקום הראשון במצעד שוברי הקופות.

באפריל 2004, ביצעה לופז הופעת אורח בסדרה ויל וגרייס. ב-2006, יצרה לופז את הריאלטי "DanceLife". התוכנית העלתה לאוויר ב-15 בינואר 2007 והיא שודרה ב-MTV. ב-10 באפריל 2007, הופיעה לופז באמריקן איידול 6 כמדריכה ומייעצת למתחרים.

עד היום ג'ניפר כיכבה ב-25 סרטים. לופז היא השחקנית הלטינית הראשונה שקיבלה בעבור הופעתה בסרט קולנוע יותר ממיליון דולר.

הקריירה של אטיאס החלה כבר בגיל 15 כשהופיעה בתוכנית הילדים "מחוץ לפוקוס". בגיל 17 טסה לגרמניה והחלה בקריירת דוגמנות מוצלחת, שבמסגרתה הגיעה לאיטליה שם פרצה לתודעת הציבור כשהשתתפה בתוכניות טלוויזיה, תצוגות אופנה והופיעה על שערי מגזינים. ב-2005 מונתה על ידי העיר מילאנו כדוברת הרשמית כנגד השחתות גראפיטי והתעללות בבעלי חיים. בישראל דיגמנה לחברת האופנה "רנואר" והנחתה את התוכנית "דיל או לא דיל" בערוץ 10. ב-2005 הנחתה את קדם האירוויזיון.

אטיאס השתתפה בסרטים בינלאומיים רבים בשפות שונות כגון אנגלית, איטלקית, עברית וספרדית והייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל "Sguardo al Femminile" עבור השתתפותה בסרט "ימים של אהבה".

ב-2007, השתתפה בעונה השלישית של הסדרה פעם בחיים של yes. ביחד עם מיטל דוהן נשלחה לרוסיה לשהות עם שלושה אוליגרכים רוסים עשירים.

כיום מופיעה אטיאס בתוכנית אירוח ושעשועונים "המומלצים" וזוכה לפופולריות רבה באיטליה והיא משתתפת בסרט ההוליוודי "אל תתעסקו עם הזוהן".

ג'סיקה מארי אלבה (באנגלית: Jessica Marie Alba, נולדה ב-28 באפריל 1981), שחקנית אמריקנית ממוצא מקסיקני.

אלבה מופיעה לעתים קרובות ברשימת המאה של מגזין Maxim ונבחרה במקום הראשון ברשימת 99 הנשים הנחשקות ביותר לשנת 2006, לפי פורטל האינטרנט AskMen.com. בנוסף, נבחרה על ידי מגזין FHM לאשה הסקסית ביותר בעולם לשנת 2007.

ג'סיקה אלבה נולדה בפנומה, קליפורניה לאב ממוצא מקסיקני ולאם ממוצא צרפתי ודני. סבה היה מש"ק בחיל הנחתים האמריקני במשך 30 שנה, ששירת בחזית הפסיפית ובמלחמת העולם השנייה ולאחר מכן בלהקת חיל הנחתים האמריקנית. ג'סיקה גדלה במשפחת חיל האוויר האמריקני יחד עם אחיה ג'ושוע (שהופיע איתה בפרק סיום עונה ראשונה של "מלאך שחור"), וסביה עד להגיעה לגיל 17. קריירת הצבא של האב אילצה את המשפחה לעבור לבילוקסי, מיסיסיפי ודל ריו, טקסס לפני שהשתקעו שוב בקליפורניה.

במהלך חייה המוקדמים אלבה סבלה ממספר תחלואות כמו מחלת הריאות אטלקטזיס, דלקת ריאות בתכיפות גבוהה, תוספתן קרוע, וכן ציסטה בשקדים. הדבר בודד אותה משאר התלמידים בבית הספר, משום שלדבריה, היא הייתה רוב הזמן בבית החולים כך שאף אחד לא הכיר אותה מספיק בשביל להתיידד עימה. אלבה גם אישרה שהיא סבלה בילדותה גם מטורדנות כפייתית.

אלבה החלה להתעניין במשחק מגיל חמש. בגיל 12, היא החלה לקחת שיעורי משחק וכמה חודשים לאחר מכן, היא כבר הוחתמה על ידי סוכן. היא סיימה את התיכון בגיל 16 ועברה ללימודי משחק בתיאטרון.

במאי 2008 התחתנה בחשאי עם קאש וורן, בן זוגה הגדול ממנה בארבע שנים, אותו הכירה ב-2005 על סט צילומי "ארבעת המופלאים", בו עבד כעוזר במאי. ב-8 ביוני 2008 נולדה בתם הבכורה, הונור מארי וורן.

תפקידה הראשון של אלבה היה בסרט "Camp Nowhere" שיצא ב-1994.

אלבה השתתפה בסדרות הילדים "פליפר", בשלושה פרקים בקומדיה עולמה הסודי של אלכס מאק, כמו גם השתתפות בסדרות כמו בוורלי הילס 90210, דרמת הפשע ברוקלין דרום, וכן ספינת האהבה: הגל הבא.

אלבה זכתה להכרה בהוליווד לאחר שבשנת 1999 השתתפה בסרטים אף פעם לא התנשקה לצד דרו ברימור, ובקומדיית האימה Idle Hands לאחר שגילמה תפקיד ראשי. את פריצת הדרך היא השיגה לאחר שג'יימס קמרון בחר בה מתוך 1,200 מועמדות לגלם את דמותה של מקס בסדרת המדע בדיוני מלאך שחור, שרצה למשך שתי עונות והסתיימה בשנת 2002.

מאז, אלבה השתתפה בסרטים "שחקי אותה מותק" כרקדנית-כוריאוגרפית, בעיר החטאים כרקדנית האקזוטית ננסי קלאהן, בסרט ארבעת המופלאים והמשכו ארבעת המופלאים: עלייתו של הגולש הכסוף מבית מארוול קומיקס כסוזן סטורם, האשה הבלתי נראית. כמו כן הופיעה ב"סודות הים הכחול" לצד פול ווקר וכן בסרט Good Luck Chuck לצד השחקן דיין קוק.

בשנת 2006, ג'סיקה אלבה הנחתה את טקס פרסי ה-MTV, שבו גם השתתפה במערכונים על הסרטים קינג קונג, "משימה בלתי אפשרית 3", וצופן דה וינצ'י.

ב-2008, הופיעה אלבה במותחן האימה "העין", בנוסף להשתתפות בסרטים "פיגשו את ביל" ו-"גורו האהבה", לצד מייק מאיירס. היא חתומה על השתתפות בסרט ההמשך ל"עיר החטאים", שייצא ב-2009.

אלבה היא זוכת שני פרסים בעקבות משחקה במלאך שחור: פרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי הסאטורן, וכן בקטגוריית פריצת דרך בפרסי מגזין "TV Guide".

ת'רון נולדה בעיר בּ‏אנוני, במחוז גוטנג שבדרום אפריקה. אביה, צ'ארלס ת'רון, היה בעלים של חברת בנייה ממוצא ההוגנוטים. אמה, גֵרדה, היא ממוצא גרמני והשתלטה על עסקי בעלה לאחר מותו. שפת האם של ת'רון היא אפריקאנס, בנוסף היא דוברת אנגלית רהוטה, וגם מגוון רחב של שפות וניבים הנפוצים בדרום אפריקה, שלמדה משכניה ומהעובדים של אביה בחוותו.

ת'רון גדלה כבתם היחידה של הוריה בחוותם הקרובה ליוהנסבורג. בהיותה בת 13 נשלחה לפנימיה והחלה את לימודיה בבית הספר הלאומי לאומנויות ביוהנסבורג. בגיל 15 ת'רון הייתה עדה למותו של אביה, אלכוהוליסט אלים, כשאמה יורה בו כהגנה עצמית, לאחר שתקף אותה. שום העמדה לדין לא התבצעה בעקבות המקרה.

בהיותה בת 16, ת'רון נסעה למילאנו שבאיטליה כחלק מחוזה דוגמנות בן שנה אחת, לאחר שזכתה בתחרות יופי מקומית. החוזה שלה הסתיים כשהייתה בניו יורק והיא החליטה להשאר שם, כשהתקבלה ללימודים בבית ספר לבלט, שם התאמנה כרקדנית בלט. פציעה בברך גרמה לה לוותר על קריירה כרקדנית בלט כשהייתה בת 18.

בלא יכולת לרקוד, היא קנתה כרטיס ללוס אנג'לס לכיוון אחד. בתום שמונה חודשים בעיר, היא לוהקה לתפקיד ראשון, ללא מילים, שצולם כסרט Direct-to-video. זה היה ראשיתו של הופעות בסרטים הוליוודים רבים ומצליחים, שהחלה בדרמת הפשע "שני ימים באל.איי" (1996), עם ג'יימס ספיידר והמשיכה עם "מלכודת לפרקליט", לצד אל פאצ'ינו, הסרט לילדים, "סופר ג'ו יאנג", הדרמה "תקנות בית השיכר", "אשת האסטרונאוט", לצד ג'וני דפ, סרט הפעולה "משחק הצבאים", לצד בן אפלק, דרמת הפשע "רחובות מושחתים", לצד מארק וולברג, כמו גם ב"הג'וב האיטלקי" ו"גברים עם כבוד", בו הופיעה לצד רוברט דה נירו. כמו כן היא כיכבה בשני סרטים של וודי אלן: "סלבריטי" (1998) ו"קללת אבן העקרב הירוקה" (2001).

ב-2003 הזדמן לה להראות את יכולות המשחק שלה מעבר לדמות הבחורה הבלונדינית היפה הנצמדת לגיבורים הראשיים, כדקורציה. ת'רון גילמה את הרוצחת הסידרתית איילין וורוס בסרט "מונסטר" (שמגולל את סיפור חייה של איילין וורנוס שרצחה שישה גברים). מבקר הקולנוע החשוב, רוג'ר איברט תיאר את הופעתה בסרט כ"אחת מהופעות המשחק הטובות ביותר בתולדות הקולנוע, עליו זכתה בפרס האוסקר בפברואר 2004, כמו גם את פרס איגוד השחקנים האמריקני ואת גלובוס הזהב. לשם גילום דמותה של איילין נאלצה ת'רון לכער את עצמה ולהעלות 15 קילו במשקל גופה, כאנטיתזה לדמויות הפלקטיות אותן גילמה עד לסרט זה.

ב-2004 היא חתמה חוזה עם מעצב האופנה הבריטי, ג'ון גאליאנו, בה הופיעה ת'רון בכרזות הפרסום של J'ADORE על ידי כריסטיאן דיור. לאחר מכן הפכה להיות הדוברת של הבושם של דיור, בו היא מכהנת גם היום. בספטמבר 2005 קיבלה כוכב על שמה בשדרת הכוכבים של הוליווד. באותה שנה כיכבה במותחן המדע בדיוני הכושל "Æon Flux", אולם מנגד קיבלה ביקורות טובות, כולל מועמדות שנייה לפרס האוסקר, על הופעתה בדרמה החברתית "ארץ קרה", בה גילמה כורה במכרות ברזל העוברת הטרדה מינית ונאבקת בבית המשפט על הענשת האשמים לכך. בנוסף כיכבה בסרט הטלוויזיה "חייו ומותו של פיטר סלרס" (2004) עליו קיבלה מועמדות לפרס האמי ול"גלובוס הזהב".

מעבר לקריירה הקולנועית שלה, ת'רון היא פעילה חברתית החברה בארגון אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים, כמו גם חברה בארגוני נשים ותומכת בזכויות ההומואים והלסביות.