אדי מרפי

אדי (אדוארד ריגן) מרפי (באנגלית: Eddie Murphy)‏ (נולד כאדוארד ריגן מרפי ב-3 באפריל 1961) הוא שחקן קולנוע, זמר וקומיקאי אפרו-אמריקני, אחד הסטנאדפיסטים והשחקנים המצליחים בארצות הברית של שנות ה-80. מוכר בעיקר בזכות קולו העבה, צחוקו הדומיננטי, נטייתו לגלם מספר דמויות בסרט אחד ובזכות התפקידים אותם גילם בסדרות הסרטים "48 שעות", "השוטר מבוורלי הילס", "הפרופסור המטורף" והדיבוב שביצע ב"שרק". למרות העליות והמורדות הרבים אותם חווה במהלך הקריירה שלו נחשב מרפי לאחד מהשחקנים הקומיים הגדולים בעולם.

למרפי שבעה ילדים והוא נשוי לטרייסי אדמונדס.

אדי מרפי נולד בברוקלין שבניו יורק. בהיותו נער נפטר אביו ואת רוב ילדותו העביר עם אמו ליליאן, עם אביו החורג ורנון ועם אחיו הבכור צ'ארלי (לימים, סטנאדפיסט בפני עצמו ותסריטאי ראשי בתוכנית של דייב שאפל) ואחיו החורג ורנון.

מרפי החל להופיע במועדוני סטנד-אפ כבר מגיל 15 וב-1980, בהיותו רק בן 19, הצטרף לצוות של סאטרדיי נייט לייב. המערכון הראשון שלו בתוכנית נקרא "החיפוש אחר הרפובליקני הכושי" והסטנדאפיסט הצעיר התקבל באהבה רבה על ידי הקהל. עם זאת, עונה זו של סאטרדיי נייט לייב נחשבה לכישלון בעיני מנהלי רשת NBC ובסופה הוחלף צוות השחקנים כולו, פרט לחביבי הקהל, מרפי וג'ו פיסקפו. הוא המשיך להופיע בתוכנית עד לשנת 1984.

ב-18 במרץ 1993 התחתן מרפי עם ניקול מיצ'ל שאיתה חי 13 שנה עד גירושיהם ב-17 באפריל 2006. לגירושים קדמה פרידה כשנה קודם לכן ומאבק משפטי שנמשך באותו פרק זמן. למרפי ומיצ'ל חמישה ילדים. לאחר הגירושין יצא מרפי עם מלאני בראון. בראון ילדה בת ב-3 באפריל 2006. מרפי היה ספקן בקשר לאבהותו ולאחר בדיקת DNA נקבע כי מרפי הוא אכן האב. למרפי צאצא נוסף מיחסים קודמים לנישואיו הראשונים. ב-1 בינואר 2007 התחתן מרפי עם המפיקה טרייסי אדמונדס.
 
מרפי, על עטיפת אלבום הופעת הסטנד-אפ המצליח ביותר שלו - "בגסות"ב-1982 הופיע מרפי לראשונה על מסך הקולנוע. יחד עם ניק נולטה כיכבו השניים בקומדיית האקשן המשטרתית "48 שעות". הסרט הפך להיות להיט בין לילה ואף הפך למודל לסרטים רבים שבאו אחריו, כגון נשק קטלני ושעת שיא. סרט זה היווה את יריית הפתיחה בעשור המוצלח ביותר בקריירה של מרפי, שהמשיך וכיכב בשרשרת של שוברי קופות: "משנה מקום משנה מזל" עם חברו מ"סאטרדיי נייט לייב", דן אקרויד, "מגלה את אמריקה", "ילד הזהב" ושובר הקופות הגדול ביותר שלו, "השוטר מבוורלי הילס". סרט זה נמנה ברשימת הסרטים הרווחיים ביותר של כל הזמנים[1] וזכה לשני סרטי המשך.

מרפי לא זנח את כור מחצבתו ובמהלך שנות ה-80 הוציא ארבע קלטות וידאו של הופעות סטנד-אפ: Eddie Murphy, "הקומיקאי", "הוזה" ו"בגסות". ב"גסות", אף הופץ באופן מסחרי בקולנוע וזכה, כמו כל סרטיו באותה תקופה, להצלחה ענקית. בנוסף, "הקומיקאי" זכה ב"גראמי" על אלבום קומדיה הטוב ביותר ל-1983.

הצלחתו של מרפי לא הייתה מוגבלת למסך בלבד. באותן שנים, הקליט שני סינגלים - "Party All Night" (הופק על ידי כוכב הפאנק, ריק ג'יימס) ו"Put Your Mouth on ME". שניהם הצליחו מבחינה מסחרית אך הראשון נבחר על ידי ערוץ הטלוויזיה VH1 בשנת 2004 לשאת בכבוד המפוקפק של המקום השביעי כ"שיר הגרוע בהיסטוריה".

בשנות השמונים נדמה היה כי מרפי הוא מלך מידאס של הוליווד, כל סרט שבו כיכב הפך ללהיט. גם כישלון הסרט "הגנה עצמית" בכיכובו של דדלי מור ומרפי לצידו, נתלה על כתפי הכוכב הראשי. מרפי צורף לסרט לאחר שהגרסה הראשונה (בלעדיו) לא התקבלה יפה בהקרנות הראשונות מול קהלי ניסוי.

בשנות ה-90 הגיע גל תרבות התקינות הפוליטית. אחת מתוצאות הלוואי שלה הייתה השפעה מכרעת על ההומור בארצות הברית וקרנם של קומיקאים "רכים", הנמנעים מלצחוק על קבוצות מיעוט ואינם מתעסקים בנושאים חברתיים, כגון ג'רי סיינפלד, טים אלן ופול רייזר, עלה. במקביל, מרפי, אשר תמיד היה בעל הומור גס, בוטה ונטול כל תקינות פוליטית, החל לסבול מהדרדרות בקריירה. השנים 1989 - 1995 נחשבות השנים החלשות בקריירה שלו. למרות שבשנים אלו שיחק בשני סרטים רווחיים, "בומרנג" ו"עוד 48 שעות", סבל מרפי משורה של כישלונות מהדהדים: "לילות הארלם" (אותו גם כתב וביים לראשונה), "ג'נטלמן מושלם", "השוטר מבוורלי הילס 3" (היחיד בסדרה שנכשל) ו"ערפד בברוקלין".

קירטועי הקריירה של מרפי אף היו למושא צחוק ולעג בתוכניתו לשעבר, "סאטרדיי נייט לייב". יתרה מכך, ריצ'רד פריור, אשר כיכב לצדו ב"לילות הארלם" צוטט אומר כי הוא לא מרגיש שום דבר כלפי יצירתו של מרפי. הדבר פגע מאוד במרפי מכיוון שראה בפריור מודל לחיקוי. בסופו של דבר, המחצית הראשונה של שנות ה-90 לא האירה פנים למרפי והוא נאלץ "להמציא את עצמו מחדש".

הקאמבק של מרפי החל ב-1996 עם יציאתו לאקרנים של סרטו "הפרופסור המטורף". הסרט, עיבוד מחדש לקומדיה מ-1963 בכיכוב ג'רי לואיס, הסרט זכה להצלחה רבה בשביל מרפי והחזיר אותו לשורת השחקנים הבולטים של הוליווד שהציג את מרפי החדש: עדיין מגלם דמויות רבות אך מקלל הרבה פחות, זונח את ההומור הבין-גזעי ומסתמך על הומור הפרשות גוף ונפיחות - נמוך ככל שיהיה אבל מתאים לילדים. סרט זה ורבים שבאו אחריו ("מולאן", "ד"ר דוליטל" והמשכו, "אבא בא לגן", "הטירה המכושפת" ו"שרק" והמשכיו) מיצבו את מרפי ככוכב סרטים המיועדים לכל המשפחה.

בתחילה לא הצליח מרפי לשחזר את מגע הזהב של שנות ה-80, וסרטיו המיועדים למבוגרים ("הקדוש מכולם", "שואוטיים", "פלוטו נאש", "מטרו", ו"אני מרגל") נכשלו ברובם. נקודת אור אחת הייתה הסרט "מאסר עולם", שבו כיכב לצד מרטין לורנס. הסרט התקבל יפה הן מצד הקהל והן - לראשונה בחייו - מצד הביקורת.

בינואר 2007 זכה מרפי, לראשונה בקריירה הארוכה שלו, להכרה ממסדית בדמות גלובוס הזהב לשחקן משנה על תפקידו כזמר הנשמה ג'יימס "רעם" ארלי בסרט נערות החלומות (Dreamgirls) לצידם של ג'יימי פוקס וביונסה. באותה תקופה מרפי קבל תגובות מאוד שליליות ואפילו קשות מהסרט הקומדיה "נורביט" שהוא בעצם שחק כמה תפקידים בסרט, על ידי הביקורות וזכה בשמונה פרסי ה"ראזי" (פרס לסרטים הגרועים של השנה) למרות שהסרט הצליח בקופות אבל המבקרים קטלו אותו לחלוטין שזה היה אכזבה קשה בשביל מרפי.