אריק איינשטיין

אריק איינשטיין הוא זמר, פזמונאי ושחקן ישראלי. כזמר היה חבר בלהקות הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים וחבורת לול. שיתוף הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים הניב את אלבומי הרוק הראשונים בישראל.

בין שיריו המפורסמים, להם כתב גם את המילים: "אני ואתה", "למה לי לקחת ללב", "סע לאט", "יושב על הגדר", "אוהב להיות בבית", "אמא שלי", "עוף גוזל", "מה איתי", "שביר", "פסק זמן", "סן פרנסיסקו על המים", "שיר של אחרי מלחמה" ועוד.

מבקר המוזיקה יואב קוטנר תיאר אותו: "אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הישראלי הגדול ביותר. איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית".‏‏

איינשטיין הוא חובב ספורט מושבע, וידוע במיוחד כאוהד ותיק ונאמן של הפועל תל אביב, המוזכרת בכמה משיריו הידועים, דוגמת "היה לנו טוב, נהיה לנו רע", "סע לאט", "אמרו לו" ו"סע לאט ב'". איינשטיין אף כתב את המלים לשיר האליפות של הקבוצה בשנת 2000 "אדומה שלי". כמו כן הקליט את השיר "ואלה שמות", המורכב כולו משמות של כדורגלנים. לאיינשטיין, לפי עדויות רבות, זיכרון פנומנלי בנוגע לעובדות ספורט טריוויאליות, בעיקר בענפי האתלטיקה, כדורסל והשחייה.
 
נולד בשם אריה איינשטיין, גדל והתחנך בעיר תל אביב. בן יחיד לדבורה ולשחקן תיאטרון "האהל" יעקב איינשטיין. הוריו התגוררו ברחוב גורדון במעמד "דיירי משנה". הוא למד בבית הספר העממי א.ד. גורדון (ששמו היה אז "בית החינוך בצפון"). בנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ואלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה ובהדיפת כדור ברזל. כמו כן היה שחקן כדורסל בקבוצת הנוער של "הפועל תל אביב" ובשל יכולתו הטכנית הגבוהה כונה "אריות".

לקראת שירותו הצבאי, אביו עודד אותו לנסות להתקבל ללהקה צבאית למרות ששאיפתו הייתה להיות מדריך ספורט (מד"ס), אולם בשל קוצר ראייה לא התקבל לתפקיד זה, נבחן ללהקת הנח"ל (בפני חיים טופול ואורי זוהר) והתקבל. בלהקה השתתף בתוכניות "צריך לחיות" ו"לא לצאת מהכלים". בין להיטיו הגדולים אותם ביצע במסגרת להקת הנח"ל נמצאים "יא ירח" ו"רוח סתיו".

בשנת 1959 השתחרר מצה"ל והצטרף לתיאטרון הסאטירי "הסמבטיון" וללהקת בצל ירוק, בה היו שותפים גם: אורי זוהר, חיים טופול, אילנה רובינא, יהורם גאון, זהרירה חריפאי ואחרים. באותה תקופה שיחק גם בהצגות "תיאטרון האהל" ולמרות שלא למד משחק, זכה למחמאות מפי המבקר הקפדן של עיתון הארץ, חיים גמזו.

בשנת 1960 הוציא איינשטיין תקליטון סולו ראשון, שכלל ארבעה שירים: "השעות הקטנות של הלילה" (יוסי גמזו / יוחנן זראי), "פונדק במדבר" (אהרון שבתאי / אריה לבנון), "היא הייתה בת 17" (עמוס אטינגר / אדוארד אולארצ'יק) ו"עיר לבנה" (נעמי שמר). לאחר מכן שר בלהקת הצעירים עם נחמה הנדל, שייקה לוי ויוסי פרוסט תחת השם הבדוי ארי גורן. משנת 1964 עד 1966 היה חבר בלהקת "שלישיית גשר הירקון" ובה זכה להצלחה גדולה יותר. בלהקה זו היו חברים גם בני אמדורסקי ויהורם גאון, שאחרי הקלטת האלבום אהבה ראשונה התחלף בישראל גוריון. במהלך חברותו בהרכב זה, הוציאה השלישייה שני אלבומים: "אהבה ראשונה" ו"התוכנית החדשה".

בשנת 1962 השתתף איינשטיין בהצגה אירמה לה דוס, שבה שיחק את אחד מהתפקידים הראשיים: הסרסור הקנאי. הופעת הבכורה בתיאטרון הבימה הייתה מול אלפי חיילים וזכתה להצלחה רבה. ההשתתפות בהצגה זו זיכתה את איינשטיין בהערכה ציבורית ניכרת. באותה תקופה הופיע עם אורי זוהר ושייקה אופיר במועדון החמאם ביפו בתוכניות סטיריות, שכתבו חיים חפר וחיים גורי.

באותה תקופה הופיע עם אילנה רובינא בהרכב שנקרא צמד הגפרורים.

בשנת 1964 שיחק בסרטו של אפרים קישון "סלאח שבתי", וזכה בפסטיבל הזמר עם השיר "איילת החן". בשנת 1965 זכה שוב בפסטיבל הזמר, עם השיר "ליל סתיו".

אלבום הסולו הראשון של איינשטיין, "שר בשבילך", יצא בשנת 1966. האלבום כלל תריסר שירים: אחד-עשר מהם כתבה הפזמונאית דפנה אילת, ואחד נכתב על ידי תרצה אתר. אילת אף הלחינה מחצית משירי האלבום. בין השירים הבולטים באלבום: "הלילה הזה", "אל תבכי ילדה" ו"הגשם מתופף". באותה שנה הקים את להקת הליווי שלו, "האיינשטיינים".

באותה שנה חבר גם לשמוליק קראוס ולג'וזי כץ לשלישיית "החלונות הגבוהים". בלהקה זו הוא החל לשיר שירי פופ ללחניו של קראוס. שלישיית "החלונות הגבוהים" הרבתה להופיע במועדון באותו שם, שקראוס היה אחד מבעליו. זה היה המקום בו פגש איינשטיין בשנת 1967 יוצר וזמר צעיר ששירת באותה תקופה בלהקת הנח"ל - שלום חנוך. איינשטיין, שהתרשם עמוקות מחנוך, הקליט עוד באותה שנה תקליטון ובו ארבעה מלחניו: "הגר", "ריסים" (מילים: מאיר אריאל), "שבת המלכה" (מילים: איינשטיין) ו"פתאום בלעדיו" (מילים: מאיר אריאל).

כשאיינשטיין עבר בתחילת 1968 מחברת הד ארצי לסי.בי.אס, הוציאה הד ארצי אלבום אוסף בשם "ישן וגם חדש", שריכז חלק מהקלטותיו בחברה במהלך שנות ה-60. נכללו בו כל שירי התקליטון "הגר" לצד הקלטות מוקדמות יותר כמו "עיר לבנה", "השעות הקטנות של הלילה" ו"אני מרגיש כמו מלך" שהופיעו בתקליטונים השונים שהקליט איינשטיין בהד ארצי, וכן שירים מתקופת גשר הירקון והחלונות הגבוהים. במהלך אותה שנה יצא בסי.בי.אס אלבומו השני של איינשטיין, "מזל גדי". כל שירי התקליט - רבים מהם שירי ילדים - הולחנו על ידי בן טיפוחיו הצעיר של איינשטיין, שלום חנוך, ועוטרו בעיבוד תזמורתי עשיר בידי אלכס וייס ותזמורת סי.בי.אס. על אף שחנוך הביע לא אחת מורת רוח מהעידון שכפו עיבודיו של וייס על הלחנים שלו, שכבר נטו בבירור לרוק, הציבור היה מרוצה מהתקליט. "מזל גדי" קידם משמעותית את הקריירה של איינשטיין, וכולל כמה מהמוכרים שבלהיטיו, בהם "רוח רוח", "הימים הארוכים העצובים", "לילה", "מה שהיה היה" ו"מכופף הבננות".

באמצע 1969 הקליט איינשטיין את השיר "פראג", איתו השתתף בפסטיבל הזמר וזכה במקום השביעי בלבד. בעקבות התפתחויות בעולם הזמר בחו"ל ותחילת חדירת מוזיקת הרוק, חיפש גם איינשטיין צליל חדש ו"חשמלי" יותר, דבר שהביא אותו לחפש שותף במועדוני רחוב "המסגר" בתל אביב, שנחשב למעוזן של להקות קצב לא-ממסדיות. ברחוב המסגר הכיר את להקת הצ'רצ'ילים ואת מיקי גבריאלוב.

בשנת 1969 הקליט יחד עם להקת הצ'רצ'ילים את מה שנחשב לאלבום הרוק העברי הראשון - "פוזי" ובו גם השיר "כשאת בוכה את לא יפה", שהפך לווידאו-קליפ הישראלי הראשון. איינשטיין וחברו אורי זוהר ריכזו סביבם אמנים רבים שלימים הפכו ידועים בעצמם: שלום חנוך, יעקב רוטבליט, צבי שיסל, יהונתן גפן ואחרים. הפרויקטים הגדולים של "חבורת לול" - כפי שנקראו - היו הסרט "שבלול" בבימויו של בועז דוידזון (שיצא ב-1970), ותוכנית הטלוויזיה "לול". בשנת 1970 הקליט איינשטיין שני אלבומי רוק נוספים עם שלום חנוך והצ'רצ'ילים - "שבלול" ו"פלסטלינה". השירים בשלושת האלבומים "פוזי", "שבלול" ו"פלסטלינה" נחשבים עד היום לקלאסיקה של הרוק הישראלי, וביניהם היו: "אבשלום", "כשאת בוכה את לא יפה", "כתבו עליו בעיתון", "למה לי לקחת ללב" ו"מה איתי".

ב-1971 הקליט את האלבום "בדשא אצל אביגדור", עם לחנים ועיבודים של מיקי גבריאלוב. בין השירים הבולטים באלבום: "אני ואתה", "קפה טורקי", "אני אוהב לישון" ו"צא מזה".

בשנת 1972 השתתף איינשטיין בסרטו של אורי זוהר "מציצים", והקליט את האלבום "יסמין". איינשטיין, שהיה עסוק מאוד באותה תקופה, ובשיא הצלחתו, לא התפנה להוציא אלבום שלם ומגובש בדומה לאלבומיו הקודמים, מה גם שהוא לא מצא שותף חדש ליצירת התקליט, היות ששלום חנוך, מיקי גבריאלוב ו"הצ'רצ'ילים" שהו באותה התקופה באנגליה. "יסמין" הנו אוסף של שירים בסגנונות וברמה לא שווה, אך יחד עם זאת הניב האלבום מספר רב של להיטים בולטים: "כמה טוב שבאת הביתה" (רוטבליט/חנוך), "דון קישוט" (גפן/לוי), "שיר אחרי מלחמה" (איינשטיין/לוי) ו"אמא אדמה" (רוטבליט/גבריאלוב). בנוסף, שר איינשטיין מספר שירים באנגלית:"I Need You To Turn You" - במקור שיר משנת 1970 של אלטון ג'ון, "Reason To Believe" -במקור של טים הרדין אותו גם ליווה איינשטיין בעת שהגיע ארצה להופיע בישראל, ו- "Here There And Everywhere" - במקור של להקת הביטלס. "יסמין" מסתיים בהקלטה של מערכון "חידון התנ"ך" שהוקרן בתוכנית הטלוויזיה "לול", ובו השתתפו גם אורי זוהר, דורי בן זאב ואורי גרוס.

בשנת 1973 פנה איינשטיין לחידוש שירים עבריים שנכתבו ברובם במחצית הראשונה של המאה ה-20. עד אמצע שנות ה-90 הקליט במקביל לאלבומיו המקוריים סדרת אלבומים בשם "ארץ ישראל הישנה והטובה", בה ביצע שירים אלה - משירי מולדת מימי ראשית היישוב העברי ועד פזמונים "סלוניים" משנות ה-50 - בעיבודים מודרניים של מוזיקאים כשם טוב לוי, יוני רכטר ואבנר קנר.

בשנת 1974 הקליט את האלבום "סע לאט" בעל האווירה המלנכולית, שביטא את רוח התקופה שלאחר מלחמת יום כיפור. לצורך הקלטת האלבום חבר איינשטיין לעמיתו מיקי גבריאלוב, ששב באותה העת מאנגליה לאחר פירוק "הצ'רצ'ילים" (שבאותה העת פעלו באנגליה תחת השם "Jericho Jones" "ג'ריקו ג'ונס"). גבריאלוב הלחין את מרבית השירים וניגן בגיטרות. בין הבולטים שבשירי האלבום: "סע לאט" (א. איינשטיין / מ. גבריאלוב), "ילדים של החיים" (ש. חנוך), "אגדת דשא" (מ. אריאל / ש. חנוך), "שיחות דיפלומטיות" (נ. אלתרמן / מ. גבריאלוב), וכן שיר הנושא של הסרט "עיניים גדולות" (א. זהר-א. איינשטיין-מ. גבריאלוב / מ. גבריאלוב).

בשנת 1976 חבר איינשטיין ליוצא להקת כוורת, המוזיקאי יוני רכטר, ויחד יצרו את אלבומם המשותף הראשון "האהבה פנים רבות לה". רכטר הביא עימו לאלבום כמה מיוצאי להקת "כוורת" לנגן באלבום: יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין. בין השירים הבולטים באלבום: "מה עושות האילות" (לאה גולדברג/יוני רכטר), "עוד יהיה" (אריק איינשטיין) ועיברות לשיר של אלביס פרסלי "Love Me Tender", שהפך בתרגומו של איינשטיין ל"נגמרו לי המילים".

בעקבות האלבום "האהבה פנים רבות לה", יצא איינשטיין למסע הופעות ברחבי הארץ, שתועד לאלבום ונקרא "אנשים אוהבים לשיר" (1977). בנוסף לרכטר, השתתפו בנגינה ובשירה מוזיקאים מובילים כדוגמת אפרים שמיר, אסתר שמיר, שלמה יידוב, מוטי דיכנה ואלון הלל, וכן, בחלק מההופעות, תזמורת נתניה בניצוחו של סם לואיס. בין השירים הבולטים באלבום: "הנקניק מצייטלין" (יוני רכטר), "דמעות של מלאכים" (דן מינסטר/יוני רכטר), "כל השבוע לך" (אריק איינשטיין/שמוליק קראוס), "בלילות הקיץ החמים" (דן מינסטר/מתי כספי) ו"אני ואתה" (אריק איינשטיין/מיקי גבריאלוב).

בשנת 1979 יצאו אריק איינשטיין ושלום חנוך למסע הופעות משותף בהפקה מושקעת ויקרה. המופע הוקלט בהיכל התרבות, ויצא על גבי האלבום "אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת". אלבום זה כולל שירים חדשים של איינשטיין וחנוך, וכן שתי מחרוזות, שכל אחת מהן אורכה מעל 18 דקות, שכללו את מיטב השירים מאלבומיהם המשותפים בראשית שנות ה-70.

בשנת 1980 הקליט בשיתוף מיקי גבריאלוב את האלבום "חמוש במשקפיים". רובו של האלבום היו לחנים לשירי משוררים כלאה גולדברג ("תוף בודד"), נתן אלתרמן ("סיום", "ילדי ההפקר") וחיים נחמן ביאליק ("תאמר אהיה רב", "היא יושבה לחלון", "הכניסיני תחת כנפך").

יציאת האלבום לוותה בסיבוב הופעות בו השתתפו בין היתר מיקי גבריאלוב, יוני רכטר ודפנה ארמוני. הופעתו האחרונה של איינשטיין מול קהל הייתה ב-29 באוגוסט 1981, במועדון "קיסרית" בקיסריה, במופע שחתם את מסע ההופעות של "חמוש במשקפיים". במהלך סיבוב ההופעות צרך איינשטיין כמויות גדולות של אלכוהול, ראייתו היטשטשה והוא הפך לכבד ראייה, ואצל חברי הלהקה שליוותה אותו הייתה הרגשה ברורה שהוא לא אהב להופיע. מיכאל תפוח, שהפיק את המופע, שכנע אותו להמשיך את סיבוב ההופעות עד תום. לאחר מסע ההופעות בישראל היה אמור להיפתח מסע דומה בארצות הברית, אך איינשטיין סירב לטוס. למעשה, המופע בקיסריה היה האחרון בו השתתף איינשטיין, ומאז הפסיק להופיע בפני קהל והתרכז בהקלטות בלבד.

בשנת 1982 הקליט את האלבום "יושב על הגדר" בשיתוף המוזיקאי יצחק קלפטר. באותה שנה עבר איינשטיין תאונת דרכים קשה. ידידתו נהרגה בתאונה והוא נפצע והפך לכבד ראיה. מאז התאונה ממעט איינשטיין להיראות בציבור או להתראיין בתקשורת.

בשנת 1983, לאחר שיקומו מהתאונה ובעקבותיה, הוציא איינשטיין את אלבומו השני בשיתוף יצחק קלפטר, "שביר". זהו האלבום הראשון של איינשטיין בו כתב את כל מילות השירים. את כל הלחנים והעיבודים ביצע קלפטר. בין השירים הבולטים באלבום: "שביר", "פנים טובות בתוך החשיכה" ו"תל אביב גדות הירקון, 1983".

בשנת 1984 חבר איינשטיין פעם נוספת למוזיקאי שם טוב לוי, ליצירת האלבום "פסק זמן". כל עשרת שירי האלבום הולחנו על ידי לוי, וכהמשך לאלבום הקודם, כתב איינשטיין את מילות השירים, למעט השיר "יעקב ועשיו" מאת חיים נחמן ביאליק. שירים בולטים באלבום: "הוא חזר בתשובה" שנכתב, לדברי איינשטיין בראיון לעלי מוהר, בעקבות תופעת החזרה בתשובה בכלל ולא רק כתגובה לחזרתו בתשובה של אורי זוהר, שנים ספורות קודם לכן; "שלוש ארבע לעבודה" שהפך ללהיט המוביל באלבום וזכה להשמעות רבות ברדיו, ו"מכבי הישן", שיר געגוע נוסף למתחם מכבי הישן בתל אביב, שהיווה את מרכז "הקילומטר המרובע" בו חי איינשטיין כל ימיו ושהפך באותה עת ממגרש ספורט למגרש חנייה. את יציאת האלבום ליוותה תוכנית טלוויזיה ששודרה בטלוויזיה הישראלית. צוות הנגנים באלבום כלל את יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר ישראל ומשה לוי.

בשנת 1986 שב איינשטיין לשתף פעולה עם מיקי גבריאלוב, והקליט איתו שני אלבומים מצליחים. הראשון מביניהם היה "אוהב להיות בבית" (1986) שכלל את השירים: "שכשנבוא" (במקור שיר יווני שתורגם על ידי עלי מוהר), "אוהב להיות בבית" (א. איינשטיין/מ. גבריאלוב), "השיר על התוכי יוסי" (א. חלפי/מ. גבריאלוב) וכן לחן אחד של יצחק קלפטר - "אין לו זמן". באלבום השתתפו נגניו הקבועים של איינשטיין, המתופף מאיר ישראל, וכן שלושת יוצאי להקת כוורת: יוני רכטר, אלון אולארצ'יק ויצחק קלפטר. באותה שנה היה "אוהב להיות בבית" לאלבום הישראלי הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק. שיתוף הפעולה המחודש בין איינשטיין לגבריאלוב נמשך באלבום נוסף, "על גבול האור" (1987) שכלל את הלהיטים: "נודניק" (א. איינשטיין/מ. גבריאלוב), "עוף גוזל" (א. איינשטיין/מ.גבריאלוב), "שיר השיירה" (ע. מוהר/עממי) ו"עיתונאי קטן" (א. איינשטיין/מ. גבריאלוב). כאן התארחו בשיר "שיר השיירה" גם המוזיקאי יהודה פוליקר והכנר מירל רזניק. על עטיפת האלבום מופיע תצלום משנות ה-50, של איינשטיין הצעיר קופץ לגובה במגרש "מכבי" שב"גני התערוכה", ומתחתיו כיתוב בו מקדיש איינשטיין את האלבום לזכרו של משה איש כסית, שנפטר באותה תקופה.

בשנת 1988 החליט איינשטיין להקליט אלבום מחווה לידידו של אביו, השחקן והמשורר אברהם חלפי. התקליט "משירי אברהם חלפי" כלל בין היתר את "שיר על התוכי יוסי", "צער לך" ואת "עטור מצחך זהב שחור" בגרסה חדשה ודומה לזו שהוקלטה עשור קודם, אשר גם בה שיתף פעולה עם יוני רכטר שהלחין, ועם יהודית רביץ וקורין אלאל בקולות. שיר זה נבחר במשך שנים רבות לשיר הישראלי האהוב ביותר במשאלים שונים ברדיו ובעיתונות.

את שנות השמונים סגר איינשטיין בשנת 1989, עם אלבום הילדים "הייתי פעם ילד". אלבום זה מכיל תריסר שירים אשר הולחנו על ידי המוזיקאי יוני רכטר. בין השירים הבולטים באלבום: "אדון שוקו" שזכה להצלחה מעל גלי האתר, "גברת עם סלים" המושר על ידי איינשטיין ורכטר בסגנון של דיווח בשידור ממשחק כדורגל, ו"שבת בבוקר". את עטיפת האלבום המרהיבה צילם הצלם עודד קליין, ובו נראים איינשטיין ובנו משתטים על גבי פסל האריה בסמטה פלונית בלב תל אביב.

בשנת 1991 יצר איינשטיין קלטת וידאו ובה שירי ילדים, שנקראה "כמו גדולים". ב-2007 הופצה הקלטת לראשונה על גבי DVD. בשנת 1992 יצר איינשטיין יחד עם צבי שיסל ומוני מושונוב את הסרט הפרודי "כבלים", אשר עסק בשידורי הטלוויזיה בכבלים בישראל, שתפסו תאוצה באותן שנים.

איינשטיין המשיך, בשנת 1992, עם אלבום ילדים נוסף בשיתוף יוני רכטר, "האריה, היונה ותרנגולת כחולה". אלבום זה כלל דואט עם יהודית רביץ בשיר "תרנגולת כחולה" (חיה שנהב/יוני רכטר), ועיבוד חדש לשיר "אמא שלי" (אריק איינשטיין/שלום חנוך).

גם בשנות התשעים לא הפסיק איינשטיין לשתף פעולה עם יוצרים צעירים בהלחנה, כתיבה ועיבודים של תקליטיו, ביניהם היו ארקדי דוכין, אביב גפן, יהלי סובול ונועם רותם.

אלבומו המצליח ביותר מסחרית בשנות ה-90 היה "יש בי אהבה", שיצא בשנת 1995 בשיתוף שם טוב לוי. בין השירים הבולטים באלבום: "סע לאט ב'" (א. איינשטיין/ש. לוי) שנכתב כהמשך לשירו הקלאסי, "יש בי אהבה" (א. דוכין), "אדם האמין" (א. חלפי/ש. לוי), וכן השיר "לבכות לך" אותו כתב אביב גפן לזכר חברו שנהרג, ולאחר מכן נהפך להיות מזוהה עם האבל על רצח יצחק רבין. כמו כן, באותה שנה נכלל באלבום הכפול "שלום חבר", שיצא בעקבות רצח יצחק רבין, שירו של איינשטיין "זה פתאום נפל עליה", שכתב איינשטיין והלחין שם טוב לוי.

בשנת 1996 הוציא איינשטיין אלבום נוסף עם שם טוב לוי: "קצת לקחת חזרה", שכלל ברובו שירים ישנים בעיבודים חדשים. בין השירים שני דואטים עם יהודית רביץ: "החופש בבית ההבראה" (חיים חפר/מל קלר) ו"קרה זה רק הפעם" (אברהם ברושי/בובי פנחסי), וכן דואט עם איילה אשרוב, "אל נא תאמר לי שלום" (טולי רביב). כמו כן בלט באלבום השיר "המשתה", אותו הלחינה המוזיקאית לאה שבת למילים של נתן אלתרמן.

ב- 1997 הוציא איינשטיין אלבום נוסף עם שם טוב לוי, "לאן פרחו הפרפרים". בנוסף ללחנים של לוי, נכללו באלבום גם שירים של מלחינים אחרים, כיהודה פוליקר שהלחין את "אח מילת מפתח" (אהוד מנור) ו"האור בקצה" (יעקב גלעד ופוליקר), שלום חנוך שהלחין את "שלום חבר" שכתב יעקב רוטבליט לזכר יצחק רבין, עוזי חיטמן, שכתב והלחין לאלבום את "עכשיו התור לאהבה", ואפילו ברי סחרוף, שהלחין את השיר "קשה לכתוב דמעות" למילים של אילן גולדהירש.

בשנת 1999, חזר איינשטיין לשתף פעולה עם שלום חנוך, באלבום המשותף "מוסקט". השירים הבולטים באלבום זה היו: "כל אחד רוצה", "גיטרה וכינור" ו"שמור על עצמך".

עטיפת האלבום "רגעים"בשנת 2002 הגיש איינשטיין תביעה אזרחית נגד המפיק והאמרגן מיכאל תפוח, עימו עבד במשך 24 שנים. תביעה זו הולידה מערכת השמצות והכפשות הדדיים, וחשפה מערכת יחסים עכורה שפרצה בין השניים, שהיו ידידים וחברי נפש. בכתב התביעה נטען כי איינשטיין נוצל על ידי אמרגנו אשר חי כביכול על חשבון רווחיו העצומים של הזמר. האמרגן, בכתב ההגנה, טען כי איינשטיין דווקא הרוויח ממון רב, והציג את עצם הגשת התביעה כחלק מבעיותיו האישיות של הזמר כאדם תלותי ומפונק.

באותה שנה הוציא איינשטיין את האלבום "שמש רטובה", בו שיתף פעולה עם מיכה שטרית ועם ארקדי דוכין.

באלבום "שתי גיטרות בס תופים" מ-2004, בו שיתף פעולה עם ברי סחרוף, נכלל בין היתר השיר "זה לא בדיוק געגוע" שכתב איינשטיין בהתבסס על זכרונות מתקופת ילדותו. שיר זה זכה גם לוידאו קליפ, בו שולבו באנימציה ממוחשבת צילום של איינשטיין כיום עם תמונות עבר שלו. באלבום זה החל שיתוף הפעולה בין איינשטיין לפיטר רוט.

בשנת 2005 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בפזמונאות העברית וב-2006 קיבל פרס מיוחד על תרומה רבת שנים למוזיקה הישראלית בטקס פרסי עמ"י של ערוץ מוזיקה 24.

ב-3 בינואר 2006, ביום הולדתו ה-67 של איינשטיין, יצא אלבומו "רגעים", בשיתוף המוזיקאי והמעבד פיטר רוט. אלבום זה המשיך את המגמה של אלבומיו האחרונים, בשירים שקטים ונוגים כמו "פרידה קצרה" ו"אף אחד לא מזיל דמעה" (גירסת כיסוי לשירו של שמוליק צ'יזיק), אך נכלל בו גם שיר הומוריסטי בשם "אחד עשר מטר".

בסוף אוגוסט 2006 יצא הספר "זו אותה האהבה/ביוגרפיה בראשי פרקים" בעריכת עלי מוהר. הספר, המבוסס על עשרות שעות שיחה בין עלי מוהר לאריק איינשטיין, מביא אנקדוטות מחייו של אריק איינשטיין, המיטב של שיריו (אלה שכתב ואלה שהוא מבצע), מילים של מערכונים מיתולוגיים ודיאלוגים מסרטים, תמונות, פוסטרים, עטיפות של תקליטים ומאמר פותח של עלי מוהר המנסה לפצח של "סוד קסמו של הקול של אריק איינשטיין". את הספר מלווה דיסק המכיל חלקים נבחרים מהשיחות שערכו השניים בליווי נגינת פסנתר של יוני רכטר.

בספטמבר 2007 הוציא איינשטיין את האלבום "כל הטוב שבעולם", בו שיתף פעולה עם המוזיקאי גיא בוקאטי. סינגלים מתוכו יצאו עוד מסוף שנת 2006, ביניהם "רגע לפני" שכתב יעקב רוטבליט, "שוב אותו העצב", "איפה שלא תהיי" ו"פה אצלנו". אחר כך יצא הסינגל "פשוט אומר לך". בוקאטי כתב והלחין את כל שירי האלבום, פרט ל"רגע לפני" שכתב רוטבליט ול"רוקד את הטנגו לבד", בו השתתף איינשטיין בכתיבה.

לקראת יום הולדתו ה-70, בדצמבר 2008 הקדיש לו עיתון הארץ, בצעד יוצא דופן, גיליון מיוחד של המוסף "גלריה", ובו מאמרים הסוקרים את דרכו האמנותית בתיאטרון, קולנוע, כתיבת שירים וביצועם כמו גם התרשמויות אישיות של כותבים רבים.

במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל נבחר איינשטיין ל"זמר השישים" בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל.

בשנת 1963 נישא לאלונה שוחט, נכדתה של מניה שוחט. במהלך נישואין אלו נולדה לשניים בתם הבכורה שירי.ב-1967 התגרשו בני הזוג. בשנת 1968 שבו השניים ונישאו זה לזו בשנית. במהלך נישואים אלו, בשנת 1971, נולדה בתם השנייה יסמין, שעל שמה נקרא אלבומו של איינשטיין משנת 1972. נישואים אלו הגיעו גם הם לסיומם עם גירושיהם שנים ספורות לאחר מכן. לאחר מכן נישא לסימה אליהו, אותה הכיר מעט לפני צילומי הסרט "מציצים", ונולדו להם שני ילדים: הבכור אמיר והבת דינה. הוא ומשפחתו מתגוררים כיום בתל אביב, בה חי איינשטיין מאז ומעולם.

שתי בנותיהם של אלונה ואריק איינשטיין, שחזרו בתשובה יחד עם אימן, נישאו לשני בניו של אורי זוהר, שאף הם חזרו בתשובה. החתונה הראשונה תועדה בסרטו של רנן שור - "חתונה בירושלים", שפתח את פסטיבל חיפה 1985.