דנה אינטרנשיונל

אינטרנשיונל נולדה כילד בשם ירון כהן. אמו של כהן שלחה אותו לשיעורי מוזיקה למרות עוני המשפחה. כנער מתבגר בשנות ה-80 הושפע כהן רבות מזמרות ישראליות ובינלאומיות שהיו פופולריות באותה תקופה, ביניהן מדונה ועופרה חזה. באותה תקופה נהג לפקוד מועדוני גייז בתל אביב, והגיע להכרה כי זהותו המגדרית הינה של אישה. בנוסף שאף להיות זמרת.

בהגיעו לגיל 18 הצבא פטר את כהן משירות חובה עקב בעיות בריאות (תת משקל)^[1]. כהן התפרנס מהופעות דראג שבהן ביצע חיקויים פרודיים של זמרות מפורסמות במסגרת הפקות מוזקליות של המפיק וה-DJ עופר ניסים. שנים לאחר שהתפרסמה סיפרה דנה בראיון כי היא מעולם לא יצאה מהארון בפני הוריה וכי הם ראו אותה לראשונה כאישה מופיעה בטלוויזיה.

בשנים הראשונת לפרסומה טענה דנה כי בגיל 21, לאחר שצברה די כסף, נסעה ללונדון, ועברה שם ניתוח לשינוי מין מגבר לאישה. שנים לאחר מכן, כאשר כבר ביססה את מעמדה בארץ, חזרה בה דנה מסיפור הניתוח ועירפלה את הנושא, וכך נכון להיום לא ברור האם דנה עברה או לא עברה ניתוח לשינוי מין. בתחילת תהליך השינוי אימצה את השם שרון, אך היא התפרסמה יותר בשם הבמה שלה, דנה אינטרנשיונל, שאיתו זכתה לפרסום והצלחה.

ב-1993 הקליטו עופר ניסים ודנה אינטרנשיונל את השיר "סעידה סולטנה" שהיה פרודיה על השיר "My Name Is Not Susan" של הזמרת ויטני יוסטון. עותק מהשיר הגיע לשדרני הרדיו דידי הררי ועופר נחשון והשניים הפכו את השיר ללהיט.בעקבות הצלחת השיר החתימה חברת התקליטים הקטנה IMP, שמתמחה בעיקר במוזיקת דאנס, את דנה ועופר ניסים, לאלבום מלא.

באפריל 1993 יצא אלבומה הראשון של דנה תחת השם, "עופר ניסים מציג: דנה אינטרנשיונל". שירי האלבום היו ברובם חומרים שאסף ניסים עבור להקה שהקים בשם "דרמה", שהוא היה אמור להיות הסולן שלה. אבל ניסים החליט לוותר על חלומו להיות בקדמת הבמה ולהגשים אותו ביחד עם דנה. האלבום הביא לאינטרנשיונל את חשיפתה הראשונה לציבור הרחב. בין השירים הבולטים באלבום: "פטה מורגנה" שכתב יואב גינאי והלחינו זאב נחמה ותמיר קליסקי, "דנה אינטרנשיונל (שושו יא שושו)" שכתבו והלחינו אינטרנשיונל וניסים ביחד, ו"משחק הדמעות", שכתב אהוד מנור והלחינו אינטרנשיונל וניסים. באותה שנה חברת התקליטים של דנה, IMP, פירסמה כי דנה הפכה ללהיט גדול במדינות ערב, שם נאסר להפיץ את אלבומיה, וכי להערכתם למעלה מחמישה מיליון עותקים של האלבום נמכרו בצורה לא חוקית במדינות אלו.

ב-1994 הוציאה אינטרנשיונל את אלבומה השני, "אומפטמפה". האלבום היה גדוש להיטים, ביניהם "אני לא יכולה בלעדיך" שכתב מקס גת מור והלחין צביקה פיק, "נוסעת לפטרה" שכתב יואב גינאי לכבוד הסכם השלום עם ירדן, "בתולה" שהלחינה אינטרנשיונל למילים של דודו ברק, וחידוש לשירם של להקת הנח"ל "ישנן בנות", אשר לווה בנעימת "מארש צה"ל". האלבום כלל גם עיבוד לתפילה היהודית "דרור יקרא". שירי האלבום, ובמיוחד "אני לא יכולה בלעדיך" ו"ישנן בנות", זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו ולהצלחה במצעדי הפזמונים. בסוף השנה זכתה אינטרנשיונל בתואר זמרת השנה במצעד הפזמונים השנתי ה'תשנ"ה של רשת ג'. בהמשך יצאה גרסה מחודשת לאלבום שכללה את השיר "לילה טוב אירופה" איתו השתתפה דנה בתחרות הקדם אירוויזיון, דנה שנחשבה לפייבוריטית הסתפקה רק במקום השני, אבל האלבום נסק במכירות והגיע למעמד של פלטינה על מכירת למעלה מ-40,000 עותקים.

בשנת 1995 עזבה דנה את חברת IMP וחתמה עם חברת התקליטים הגדולה הליקון. עם עזיבתה הוציאה חברת IMP מיני אלבום (E.P) בשם "E.P TAMPA" שכלל את החומרים שהקליטה דנה במסגרת החברה ולא שוחררו, בתוספת גרסאות מועדונים לכמה משיריה המצליחים. המיני אלבום כלל את הדואט "מי שלא רוקד עומד" עם צביקה פיק, חידוש לשירה של עפרה חזה "פלאש גורדון" וגרסאות חדשות לשירים "דנה אינטרנשיונל" ו-"לילה טוב אירופה". באותן שנים חרשה אינטרנשיונל את הארץ בהופעות, ולמעשה הפכה יותר ויותר מקובלת ואהודה בציבור הישראלי. הצלחתה המסחרית הוכיחה כי מעבר לגימיק יש כאן זמרת שמתכוונת להשאר בשטח.

ב-1996 הוציאה אינטרנשיונל במסגרת תת-חברה של חברת הליקון בשם "BIG FOOT" את אלבומה השלישי, "מגנונה", שהופק גם הוא על ידי עופר ניסים. הלהיט הגדול ביותר באלבום היה "דון קיחוטה", שכתב והלחין נינו אורסיאנו. שירים בולטים נוספים באלבום היו "מנפנפת", שכתב יואב גינאי והלחינה אלונה דניאל, הדואט "יש בו אש" עם הזמרת איגי וקסמן ושיר הדאנס "צ'ינקוואמילה" שנכתב על ידי אינטרנשיונל וכלל בעיקר מילים באיטלקית וג'יבריש. השיר זכה לקליפ מושקע ואף היה לאחד מהקליפים הישראליים הראשונים ששודרו בערוץ MTV אירופה.

עוד באותה התקופה הופיעה דנה בפסטיבל הפסנתר של תל אביב, במסגרת מופע משיריה של המשוררת יונה וולך. השיר "סקס אחר", שהוקלט כדואט עם הזמר ערן צור, צורף לאלבום מגנונה כסינגל וזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו. אבל למרות זאת האלבום לא הצליח לשחזר את הצלחת אלבום הלהיט הקודם שלה והדבר הביא למתיחות בין ההנהלה של אינטרנשיונל לחברת התקליטים ובסופו של דבר גם לפרידה מתוקשרת. שנים לאחר מכן בראיונות האשימה דנה כי הליקון הקימה את תת-החברה "BIG FOOT" כדי להוציא במסגרתה את התקליטים של דנה, מאחר והם "התביישו בה" להגדרתה.

בשנת 1998 החליטה וועדה של הערוץ הראשון, למרות הביקורת של חברי הכנסת החרדים, לשלוח את דנה עם השיר "דיווה", שכתב יואב גינאי והלחין צביקה פיק, אל תחרות האירוויזיון, שהתקיימה באותה שנה בברמינגהם שבאנגליה. לאחר ניצחונה בתחרות עלתה אינטרנשיונל לבמה לשיר את השיר הזוכה, לבושה בשמלה ייחודית שעיצב מעצב האופנה הצרפתי ז'אן פול גוטיה. השמלה כללה חלק עליון המורכב מנוצות ציפורים צבעוניות; שמלה זו זכתה לכינוי "שמלת התוכי".

הניצחון באירוויזיון הפך את אינטרנשיונל לנציגה בולטת של הקהילה הלהט"בית בכלל ושל קהילת הטרנסקסואלים בפרט, בישראל וברחבי העולם. השיר "דיווה" היה לשיר זוכה האירוויזיון הראשון מזה שנים שדורג במצעדים ברחבי אירופה ואף הגיע למקום ה-11 במצעד הבריטי, הישג שהישראלים האחרונים שהשיגו אותו היו אבי ואסתר עופרים בסוף שנות השישים. בארץ הופיע השיר באלבום האוסף של אינטרנשיונל שנקרא גם הוא "דיווה", וכלל את להיטיה מאלבומיה הקודמים, לצד חידוש ל"זמר שלוש תשובות" ועיבוד אקוסטי לשיר "אני לא יכולה בלעדיך". במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכתה אינטרנשיונל פעם נוספת בתואר זמרת השנה.

חברות התקליטים הראשונות של דנה IMP והליקון ניסו לרכב על גל ההצלחה של דנה באירווזיון, והוציאו במקביל אוסף שהופץ ברחבי אירופה על ידי חברת התקליטים הבינלאומית Polygram. האוסף נקרא "The Album" וכלל את החומרים שהקליטה דנה לאורך הקריירה שלה באנגלית, או שהיה להם סאונד אוריינטלי שיכל היה להכלל בז'אנר מוזיקת עולם. האוסף הוכן במהירות ואף כלל חומרים שהעבודה עליהם לא הושלמה, מה שהביא את ההנהלה של דנה להתנער מהאלבום ולבקש מהמעריצים באירופה לא לרכוש את האוסף.

בסוף אותה השנה בחר המגזין האמריקני טיים מגזין באינטרנשיונל כאחת מחמשת האנשים הכי משפיעים בעולם לאותה שנה, הארגון הבינלאומי לזכויות אדם, אמנסטי, הפיק מסע פרסום בהשתתפותה והיא פתחה את אירועי הספורט של אולימפיאדת הגייז ה-Gay Games שהתקיימו באמסטרדם שבהולנד.