אדי (אדוארד ריגן) מרפי (באנגלית: Eddie Murphy)‏ (נולד כאדוארד ריגן מרפי ב-3 באפריל 1961) הוא שחקן קולנוע, זמר וקומיקאי אפרו-אמריקני, אחד הסטנאדפיסטים והשחקנים המצליחים בארצות הברית של שנות ה-80. מוכר בעיקר בזכות קולו העבה, צחוקו הדומיננטי, נטייתו לגלם מספר דמויות בסרט אחד ובזכות התפקידים אותם גילם בסדרות הסרטים "48 שעות", "השוטר מבוורלי הילס", "הפרופסור המטורף" והדיבוב שביצע ב"שרק". למרות העליות והמורדות הרבים אותם חווה במהלך הקריירה שלו נחשב מרפי לאחד מהשחקנים הקומיים הגדולים בעולם.

למרפי שבעה ילדים והוא נשוי לטרייסי אדמונדס.

אדי מרפי נולד בברוקלין שבניו יורק. בהיותו נער נפטר אביו ואת רוב ילדותו העביר עם אמו ליליאן, עם אביו החורג ורנון ועם אחיו הבכור צ'ארלי (לימים, סטנאדפיסט בפני עצמו ותסריטאי ראשי בתוכנית של דייב שאפל) ואחיו החורג ורנון.

מרפי החל להופיע במועדוני סטנד-אפ כבר מגיל 15 וב-1980, בהיותו רק בן 19, הצטרף לצוות של סאטרדיי נייט לייב. המערכון הראשון שלו בתוכנית נקרא "החיפוש אחר הרפובליקני הכושי" והסטנדאפיסט הצעיר התקבל באהבה רבה על ידי הקהל. עם זאת, עונה זו של סאטרדיי נייט לייב נחשבה לכישלון בעיני מנהלי רשת NBC ובסופה הוחלף צוות השחקנים כולו, פרט לחביבי הקהל, מרפי וג'ו פיסקפו. הוא המשיך להופיע בתוכנית עד לשנת 1984.

ב-18 במרץ 1993 התחתן מרפי עם ניקול מיצ'ל שאיתה חי 13 שנה עד גירושיהם ב-17 באפריל 2006. לגירושים קדמה פרידה כשנה קודם לכן ומאבק משפטי שנמשך באותו פרק זמן. למרפי ומיצ'ל חמישה ילדים. לאחר הגירושין יצא מרפי עם מלאני בראון. בראון ילדה בת ב-3 באפריל 2006. מרפי היה ספקן בקשר לאבהותו ולאחר בדיקת DNA נקבע כי מרפי הוא אכן האב. למרפי צאצא נוסף מיחסים קודמים לנישואיו הראשונים. ב-1 בינואר 2007 התחתן מרפי עם המפיקה טרייסי אדמונדס.
 
מרפי, על עטיפת אלבום הופעת הסטנד-אפ המצליח ביותר שלו - "בגסות"ב-1982 הופיע מרפי לראשונה על מסך הקולנוע. יחד עם ניק נולטה כיכבו השניים בקומדיית האקשן המשטרתית "48 שעות". הסרט הפך להיות להיט בין לילה ואף הפך למודל לסרטים רבים שבאו אחריו, כגון נשק קטלני ושעת שיא. סרט זה היווה את יריית הפתיחה בעשור המוצלח ביותר בקריירה של מרפי, שהמשיך וכיכב בשרשרת של שוברי קופות: "משנה מקום משנה מזל" עם חברו מ"סאטרדיי נייט לייב", דן אקרויד, "מגלה את אמריקה", "ילד הזהב" ושובר הקופות הגדול ביותר שלו, "השוטר מבוורלי הילס". סרט זה נמנה ברשימת הסרטים הרווחיים ביותר של כל הזמנים[1] וזכה לשני סרטי המשך.

מרפי לא זנח את כור מחצבתו ובמהלך שנות ה-80 הוציא ארבע קלטות וידאו של הופעות סטנד-אפ: Eddie Murphy, "הקומיקאי", "הוזה" ו"בגסות". ב"גסות", אף הופץ באופן מסחרי בקולנוע וזכה, כמו כל סרטיו באותה תקופה, להצלחה ענקית. בנוסף, "הקומיקאי" זכה ב"גראמי" על אלבום קומדיה הטוב ביותר ל-1983.

הצלחתו של מרפי לא הייתה מוגבלת למסך בלבד. באותן שנים, הקליט שני סינגלים - "Party All Night" (הופק על ידי כוכב הפאנק, ריק ג'יימס) ו"Put Your Mouth on ME". שניהם הצליחו מבחינה מסחרית אך הראשון נבחר על ידי ערוץ הטלוויזיה VH1 בשנת 2004 לשאת בכבוד המפוקפק של המקום השביעי כ"שיר הגרוע בהיסטוריה".

בשנות השמונים נדמה היה כי מרפי הוא מלך מידאס של הוליווד, כל סרט שבו כיכב הפך ללהיט. גם כישלון הסרט "הגנה עצמית" בכיכובו של דדלי מור ומרפי לצידו, נתלה על כתפי הכוכב הראשי. מרפי צורף לסרט לאחר שהגרסה הראשונה (בלעדיו) לא התקבלה יפה בהקרנות הראשונות מול קהלי ניסוי.

בשנות ה-90 הגיע גל תרבות התקינות הפוליטית. אחת מתוצאות הלוואי שלה הייתה השפעה מכרעת על ההומור בארצות הברית וקרנם של קומיקאים "רכים", הנמנעים מלצחוק על קבוצות מיעוט ואינם מתעסקים בנושאים חברתיים, כגון ג'רי סיינפלד, טים אלן ופול רייזר, עלה. במקביל, מרפי, אשר תמיד היה בעל הומור גס, בוטה ונטול כל תקינות פוליטית, החל לסבול מהדרדרות בקריירה. השנים 1989 - 1995 נחשבות השנים החלשות בקריירה שלו. למרות שבשנים אלו שיחק בשני סרטים רווחיים, "בומרנג" ו"עוד 48 שעות", סבל מרפי משורה של כישלונות מהדהדים: "לילות הארלם" (אותו גם כתב וביים לראשונה), "ג'נטלמן מושלם", "השוטר מבוורלי הילס 3" (היחיד בסדרה שנכשל) ו"ערפד בברוקלין".

קירטועי הקריירה של מרפי אף היו למושא צחוק ולעג בתוכניתו לשעבר, "סאטרדיי נייט לייב". יתרה מכך, ריצ'רד פריור, אשר כיכב לצדו ב"לילות הארלם" צוטט אומר כי הוא לא מרגיש שום דבר כלפי יצירתו של מרפי. הדבר פגע מאוד במרפי מכיוון שראה בפריור מודל לחיקוי. בסופו של דבר, המחצית הראשונה של שנות ה-90 לא האירה פנים למרפי והוא נאלץ "להמציא את עצמו מחדש".

הקאמבק של מרפי החל ב-1996 עם יציאתו לאקרנים של סרטו "הפרופסור המטורף". הסרט, עיבוד מחדש לקומדיה מ-1963 בכיכוב ג'רי לואיס, הסרט זכה להצלחה רבה בשביל מרפי והחזיר אותו לשורת השחקנים הבולטים של הוליווד שהציג את מרפי החדש: עדיין מגלם דמויות רבות אך מקלל הרבה פחות, זונח את ההומור הבין-גזעי ומסתמך על הומור הפרשות גוף ונפיחות - נמוך ככל שיהיה אבל מתאים לילדים. סרט זה ורבים שבאו אחריו ("מולאן", "ד"ר דוליטל" והמשכו, "אבא בא לגן", "הטירה המכושפת" ו"שרק" והמשכיו) מיצבו את מרפי ככוכב סרטים המיועדים לכל המשפחה.

בתחילה לא הצליח מרפי לשחזר את מגע הזהב של שנות ה-80, וסרטיו המיועדים למבוגרים ("הקדוש מכולם", "שואוטיים", "פלוטו נאש", "מטרו", ו"אני מרגל") נכשלו ברובם. נקודת אור אחת הייתה הסרט "מאסר עולם", שבו כיכב לצד מרטין לורנס. הסרט התקבל יפה הן מצד הקהל והן - לראשונה בחייו - מצד הביקורת.

בינואר 2007 זכה מרפי, לראשונה בקריירה הארוכה שלו, להכרה ממסדית בדמות גלובוס הזהב לשחקן משנה על תפקידו כזמר הנשמה ג'יימס "רעם" ארלי בסרט נערות החלומות (Dreamgirls) לצידם של ג'יימי פוקס וביונסה. באותה תקופה מרפי קבל תגובות מאוד שליליות ואפילו קשות מהסרט הקומדיה "נורביט" שהוא בעצם שחק כמה תפקידים בסרט, על ידי הביקורות וזכה בשמונה פרסי ה"ראזי" (פרס לסרטים הגרועים של השנה) למרות שהסרט הצליח בקופות אבל המבקרים קטלו אותו לחלוטין שזה היה אכזבה קשה בשביל מרפי.

אדם ריצ'רד סנדלר נולד ב-9 בספטמבר 1966 בברוקלין, ניו יורק, למשפחה אמריקנית-יהודית. בילדותו הוריו עברו לניו המפשייר, שם גם התחנך.

לקראת סוף שנות ה-80 שיחק בתפקיד משני בסדרה משפחת קוסבי, ומאוחר יותר הופיע בתפקידי אורח בשעשועון "שלט רחוק" בMTV. בתחילת שנות ה-90 הופיע במועדוני סטנד אפ בבוסטון, ועד מהר גילה אותו הקומיקאי דניס מילר והמליץ עליו מיד למפיקי התוכנית סטרדיי נייט לייב, שם התחיל לכתוב ומאוחר יותר להופיע כשחקן וכזמר עד 1995. ב-1993 שיחק בסרטו הגדול הראשון "רוקנ'רול באוויר" לצד סטיב בושמי וברנדן פרייזר. שנה לאחר מכן כיכב לבדו בסרט "בילי מדיסון" שהוא עצמו יצר, ואף הכניס את סטיב בושמי בהופעת אורח. בשנה שלאחר מכן יצר סרט נוסף בשם "האפי גילמור" המדבר על שחקן הוקי קרח שהופך לשחקן גולף. ב-1998 כיכב בסרט "זמר החתונות" לצד דרו ברימור. ואותה שנה כיכב גם בסרט "נער המים". ב-1999 כיכב בסרט "ביג דדי" שהיה להצלחה גדולה בכל העולם, וב-2003 כיכב בסרט "סדנה לעצבים" לצד ג'ק ניקולסון. היה מועמד לדמות "ווילי וונקה" בסרט "צ'ארלי בממלכת השוקולד". בשנת 2004 כיכב בסרט 50 דייטים ראשונים (ביחד עם דרו ברימור), בשנת 2005 השתתף והפיק את הסרט משחק מכור ובשנת 2006 השתתף בסרט קליק - לזפזפ את החיים אותו כתב והפיק. ב-2007 השתתף בסרט הדרמטי שמור עלי המספר על אדם שאיבד את משפחתו בפיגועי 11 בספטמבר והתמודדותו עם האירועים.

סנדלר גאה ביהדותו וכתב מספר שירים קומיים (אך לא מזלזלים) על המסורת היהודית, והידוע שבהם הוא "שיר החנוכה" המונה את כל היהודים בתעשיית הבידור, ומעודד את המיעוט היהודי בארצות הברית. בכל סרטיו למעט הסרט "זמר החתונות" דמותו תמיד התחתנה בחתונה יהודית, גם בסרט "צ'אק ולארי" בו דמותו של סנדלר מתחתנת עם חברו בחתונה הומוסקסואלית. בנוסף, אדם סנדלר הציג זיקה רבה לעם בישראל: בזמן מלחמת לבנון השנייה הוא סיפק אלפי מערכות משחקים לשוהים במקלטים ואף תרם רבות לתושבי שדרות בזמנים קשים.

אדם סנדלר התחתן בשנת 2002 עם ג'קי טיטון. בשנת 2006 נולדה ביתם הראשונה, וכיום (2008) טיטון נמצאת בהריון השני שלה.

אווה מנדז (באנגלית: Eva Mendes; נולדה ב-5 במרס 1974) היא שחקנית אמריקאית שהתחילה את קריירת המשחק שלה בשנות ה-90. היא ידועה בעיקר בזכות השתתפותה בסרטים: "מהיר ועצבני", "היצ'", "יום אימונים מסוכן", "גוסט ריידר" ו"הלילה הוא שלנו".

מנדס נולדה במיאמי, פלורידה לזוג הורים קובנים. היא גדלה בלוס אנג'לס אחרי שהוריה התגרשו. אביה היה מוכר מכוניות ואימה הייתה מורה. היא נבחרה מספר פעמים להיות אחת מהנשים הכי יפות בעולם. לאחרונה, היא שיחקה לצד מג ראיין בסרט "הנשים".

וילסון נולד בדאלאס שבטקסס, לשני הורים אירים קתולים. אביו היה מפיק בערוץ PBS ואמו הייתה צלמת. לווילסון שני אחים, אנדרו ולוק. הוא למד בתיכון עד כיתה י', אז הורחק ממערכת החינוך עקב בעיות התנהגותיות. את לימודי התיכון סיים בבית הספר הצבאי במדינת ניו מקסיקו. לאחר מכן המשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת טקסס שבאוסטין, שם פגש את וס אנדרסון, חברו ושותפו לעתיד שברבים מסרטיו עתיד לשחק. עם זאת, וילסון מעולם לא סיים את לימודיו.

בשנת 1993 כתבו במשותף וילסון ואנדרסון סרט קצר בשם "פשיעות קטנות" בו כיכב וילסון בעצמו. לאחר שהסרט הוקרן בפסטיבל סאנדנס, ניגש ג'יימס ברוקס, אחד מיוצרי סדרת הטלוויזיה הפופולרית משפחת סימפסון, אל הצמד והשקיע בפרויקט סכום כסף נכבד על מנת להפוך את הסרט הקצר לסרט באורך מלא. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1996 אך לא נחל הצלחה.

באמצע שנות ה-90 עבר וילסון עם אחיו ללוס אנג'לס. על אף שהצליח למצוא תפקידים קטנים בזכות משחקו ב"פשיעות קטנות", לא הצליח לפרוץ לשוק הסרטים בצורה משמעותית. ב-1998 חבר שוב לאנדרסון, ויחד הם כתבו סרט נוסף, "המירוץ לצמרת של מקס פישר" בכיכובו של ביל מאריי. סרט זה התבסס בעיקר על חוויותיו של וילסון בתיכון בו למד.

בהמשך, בן סטילר ליהק את וילסון לתפקיד קטן בסרט "כייבל גאי" בכיכובו של ג'ים קארי. הוא התקדם, וקיבל תפקידים משמעותיים יותר בסרטים בעלי תקציב גדול יותר כמו "אנקונדה" ו"ארמגדון". פריצתו הגדולה של וילסון הייתה כאשר בשנת 2000 כיכב לצד ג'קי צ'אן בסרט "שנחאי נון", שנחל הצלחה ורווחיו הסתכמו במעל 100 מיליון דולר ברחבי העולם. לאחר שראה את משחקו של וילסון, החליט ג'ין הקמן ללהק את וילסון לתפקיד מרכזי בסרטו החדש "מאחורי קווי האויב".

ב-2001 כתבו וילסון ואנדרסון את סרטם השלישי, "משפחת טננבאום", שזכה להצלחה מסחרית. באותה שנה שיחק וילסון לצד בן סטילר בסרט "זולנדר". ב-2002 כיכב לצד אדי מרפי בסרט "אני מרגל", אף שהיה לכישלון חרוץ. ב-2004 חבר שוב לבן סטילר, ויחד הם עשו חידוש לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "סטארסקי והאץ'". ב-2005 כיכב יחד עם וינס ווהן בקומדיה בשם "לדפוק חתונה". הסרט גרף מעל 200 מיליון דולר בארצות הברית בלבד. כיום (2006) הוא הופיע בקולנוע בסרטו החדש "אני, אתה והוא" לצד קייט הדסון ומאט דילון, וכן הוא דובב את לייטניג מקווין בסרט "מכוניות".

ב-26 באוגוסט 2007 ניסה וילסון לשים קץ לחייו בביתו שבסנטה מוניקה, בקליפורניה, על ידי חיתוך ורידים ובליעת כדורים. שירותי ההצלה שהוזעקו על ידי חבר משפחה הגיעו למקום והצילו את חייו.

דוגמנית ושחקנית אירית אמריקאית, נולדה בניו-יורק.
שיחקה בסדרת הטלוויזיה המצליחה האוס, ומשם התפרסמה מאד.
בהמשך נוסיף פרטים עסיסיים יותר ופחות על אוליביה ווילד.

אומה תורמן נולדה בבוסטון, מסצ'וסטס. אמה ננה, נולדה במקסיקו סיטי, הייתה דוגמנית וכיום פסיכיאטרית. סלבדור דאלי הכיר לה את בעלה הראשון טימותי לירי, לו הייתה נשואה פחות משנה. אביה רוברט הוא בודהיסט - פרופסור לבודהיזם אינדו-טיבטי באוניברסיטת קולומביה - ומכאן אפשר להבין את שמה החריג: אומה הוא שמה של אלת האור והיופי ההינדית. יש לה 3 אחים: דצ'ן, גנדן ומיפאם.

תורמן עזבה את הלימודים התיכוניים בגיל 15 כדי להפוך לשחקנית בניו יורק. באתו גיל, היא החלה בקריירת הדוגמנות. ב-1989, היא הופיעה על מגזין הרולינג סטון.

ב-1988, הופיע תורמן לראשונה בקולנוע בקומדיה " Johnny Be Good". באותה שנה היא השתתפה בשלושה סרטים נוספים. ב-1990, היא הופיעה בסרט הנרי וג'ון. ב-1993, היא קיבלה את התפקיד הגדול הראשון שלה בסרט "גם לבוקרות יש רגעים קודרים". לאחר מכן, היא כיכבה בסרט "אישה לשניים" לצידו של רוברט דה נירו. ב-1994, כיכבה תורמן בסרט ספרות זולה, שהפך לאחד מסרטי הפולחן המצליחים ביותר בכל הזמנים וגרף הכנסות בסך 107 מיליון דולר.

ב-1996, כיכבה תורמן בקומדיה הרומנטית "על נשים, גברים וחיות אחרות". ב-1997, היא שיחקה בסרט "מה קרה בגטקה?", שם היא הכירה את בעלה לעתיד, השחקן אית'ן הוק. באותה שנה, הופיעה תורמן בסרט "באטמן ורובין" וב-1998, היא הופיעה בסרט "הנוקמים". שני הסרטים הללו זכו לכשלון רב ולביקורות קשות. על השתתפותה בסרטים הללו הייתה תורמן מועמדת לפרס פטל הזהב (פרס הניתן לסרטים ולשחקנים הגרועים של השנה).

לאחר לידת בתה הראשונה ב-1998, החליטה תורמן לקחת הפסקה מעבודתה.

ב-2002, הופיעה תורמן בסרט "Hysterical Blindness". על השתתפותה בסרט זה היא זכתה בפרס גלובוס הזהב.

לאחר הפסקה של 5 שנים מעשיית תפקידים ראשיים, שבה תורמן לקולנוע, והופיעה ב-2003 בסרט "צ'ק פתוח" לצידו של בן אפלק. באותה שנה היא כיכבה בסרט "להרוג את ביל" אשר זכה להצלחה רבה. ב-2004, היא הופיעה בסרט ההמשך. על השתתפותה בשני הסרטים היה תורמן מועמדת לפרס גלובוס הזהב.

ב-2005, הפכה תורמן לדוברת של מותג האופנה "לואי ויטון". ב-2006, כיכבה תורמן בסרט "הסופר אקסית שלי".

בשנת 1990 היא נישאה לשחקן גרי אולדמן, אך התגרשה ממנו לאחר שנתיים. ב-1 במאי 1998 היא נישאה לשחקן איתן הוק, אותו פגשה על הסט של הסרט "מה קרה בגטקה?". לזוג שני ילדים: מאיה (נולדה ב-1998) ולבון (נולד ב-2002). הזוג התגרש ביולי 2004.

באוקטובר 2007, הודיעה תורמן על אירוסיה לדוגמן ארפד באסון.

תורמן תומכת במפלגה הדמוקרטית.

 שחקן קולנוע אמריקני הנחשב לאחד השחקנים החשובים והמשפיעים ביותר בתעשיית הסרטים.

עלייתו המטאורית הגיעה לאחר תפקידו כמייקל קורליאונה בשובר הקופות "הסנדק" (1972). אף על פי ששחקנים מוכרים רבים בזמנו רצו את התפקיד (ביניהם רוברט רדפורד, וורן בייטי, ג'ק ניקולסון והלא מוכר אז רוברט דה נירו), במאי הסרט פרנסיס פורד קופולה רצה את פצ'ינו האלמוני לתפקיד. הופעתו זיכתה אותו למועמדות לפרס האוסקר עבור שחקן המשנה הטוב ביותר, ועד סוף שנות ה-70 היו לו שלוש מועמדויות נוספות, כולן עבור השחקן הטוב ביותר. למרות מועמדויות נוספות, רק בשנת 1992 פצ'ינו זכה בפרס, בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, עבור תפקידו כסגן אלוף עיוור של הצבא האמריקאי ב"ניחוח אישה". באותה שנה הוא היה גם מועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר עבור תפקידו ב"גלנגרי גלן רוס". פצ'ינו לא השיג מועמדויות אחרות מאז שני אלה, אך זכה בשני פרסי גלובוס הזהב, עבור מפעל חיים ועבור תפקידו במיני-סדרה "מלאכים באמריקה".

בשנים האחרונות פצ'ינו ממשיך להרשים בתפקידיו בסרטי פשע ומותחן שכוללים את "דרכו של קרליטו", "היט", "דוני ברסקו" ו"השתול". פצ'ינו דחה במהלך השנים מספר תפקידים מבטיחים בדיעבד במהלך הקריירה שלו, ביניהם תפקיד האן סולו במלחמת הכוכבים, קפטן וילארד באפוקליפסה עכשיו ואדוארד לואיס באישה יפה (שביססו את הקריירה של האריסון פורד ומרטין שין).

ב-2007 השתתף בשני שוברי קופות: "88 דקות" ו"אושן 13".

אלכסנדר ראי "אלק" בולדווין השלישי (באנגלית: Alexander Rae "Alec" Baldwin III; נולד ב-3 באפריל 1958) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקני, זוכה 2 פרסי גלובוס הזהב ו-2 פרסי אמי על תפקידו בסדרה "רוק 30". היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2003 על תפקידו בסרט "קולר - להרגיש את וגאס".

בולדווין נולד בכפר אימיטאוויל שבניו יורק לקרול ניוקומב ולאלכסנדר ראי בולדווין הבן, מורה להיסטוריה ומאמן פוטבול. הוא גדל במשפחה קתולית ממוצא אירי, אנגלי וצרפתי. לבולדווין שלושה אחים דניאל, ויליאם וסטפן כולם שחקני קולנוע.

בולדויין למד ב"תיכון אלפרד ברנר" בלונג איילנד שם שיחק בולדווין בקבוצת הפוטבול המקומית, לאחר מכן עבר בולדווין ל"אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון" שם למד כ-3 שנים עד שהתקבל ל"אוניברסיטת ניו יורק", בולדווין למד משחק אצל איליין אייקן וג'פרי הורן ב"מכון לתיאטרון על שם לי סטרסברג". ב-1994 סיים בולדווין בהצלחה את לימודיו באוניברסיטת ניו יורק עם תואר בוגר אוניברסיטה.

בולדווין החל את דרכו כשחקן תיאטרון בברודוויי ב-1986 במחזה "שלל", לאחר מכן שיחק במחזה בשם "החשמלית של דסייר", על תפקידו במחזה קיבל בולדווין מועמדות לפרס הטוני.

ב-1998 הופיע בולדווין במחזה "מקבת'" לצידו של ליב שרייבר. ב-2004 שיחק בולדווין במחזה של בן הכט "המאה ה-20". בשנה שלאחר מכן בולדווין הופיע באולם קרנגי הול במחזה המוזיקלי של רוג'רס והמרשטיין "האוקיינוס הדרומי".

את קריירת המשחק שלו התחיל בולדווין באופרת סבון מקומית בשם "הדוקטורים", לאחר מכן הופיע בולדווין במספר פרקים בסדרה "נוטס לנדינג". את פריצתו לעולם הקולנוע עשה בולדווין ב-1988 כשהשתתף בתפקיד ראשי בקומדיית האימה של טים ברטון "ביטלג'וס". ב-1990 הופיע בולדווין במותחן האקשן "המרדף אחר אוקטובר האדום", בו גילם את מנתח ה-CIA ג'ק ראיין, כמו כן שיחק בולדווין גם בקומדיה של וודי אלן "אליס". ב-1992 שיחק בולדיין בדרמה "גלנגרי גלן רוס" בה גילם את בלק, מנהל בסוכנות נדל"ן אשר מטיל אימה על עובדיו וגורם להם לנסות באופן נואש להציל את משרתם.

ב-1996 שיחק בולדווין בתפקיד ראשי בדרמה מועמדת 2 פרסי האוסקר של רוב ריינר "פסק דין", בסרט גילם בולדווין את בובי דלאוטרס , התובע המחוזי הפותח את פרשת רציחתו של מדגר אוורס, פעיל שחור למען זכויות השחורים במיסיסיפי. ב-1998 השתתף בולדווין במותחן האקשן "קוד פרוץ", בו שיחק בולדווין את קולונל ניקולס קודרו, האיש הרע בסרט שמוכן להקריב חיי ילד קטן לטובת ענייניו הצבאיים.

בשנת 2001 כיכב בולדווין בדרמת המלחמה הרומנטית זוכת פרס האוסקר של מייקל ביי "פרל הארבור". בסרט גילם בולדווין את דמותו ההיסטורית של קולונל ג'ימי דוליטל, המפקד במהלך מבצע התגובה של חיל האוויר האמריקני "הפצצת טוקיו" שנועד לנקום על המתקפה על פרל הארבור. בנוסף דיבב בולדווין בסרט האנימציה "כלבים נגד חתולים" את דמותו של הכלב בוטש ובסרט האנימציוני בידיוני "פיינל פנטסי" את דמותו של קפטן גארי אדוארדס.

בשנת 2003 היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בדרמה הרומנטית " קולר - להרגיש את וגאס", בסרט גילם בולדווין את דמותו של שלי קאפלו, מאפיונר המנהל קזינו שבעבר שבר את ברכו של ברני לוץ (ויליאם ה' מייסי) במהלך ויכוח בעניינים פיננסיים. כדי לא להרגיש אשם, שוכר שלי את לוץ כ"קולר" המקומי.

ב-2004 שיחק בולדווין בדרמה הביוגרפית זוכת 5 פרסי האוסקר של מרטין סקורסזה "הטייס", בולדווין גילם בסרט את דמותו של ג'ואן טרייפ, יזם של חברת תעופה אמריקנית. כמו כן הופיע בולדווין בקומדיה "ואז הגיעה פולי" ובסרט האנימציה "בובספוג מכנסמרובע - הסרט", בו דיבב בולדווין את דניס, רוצח סדרתי אשר נשלח בשליחות מטעם פלנקטון כדי להרוג את בובספוג ואת חברו פטריק. ב-2005 שיחק בולדווין בקומדיה "דיק וג'יין עושים את זה", בה גילם את ג'ק מקאליסטר שמפטר את דיק הרפר, דבר שגורם לו לצאת למסע נקמה משעשע עם אשתו ג'יין, בולדווין גם הופיע בדרמה הקומית " אליזבט טאון".

ב-2006 הופיע בולדווין במותחן הפשע זוכה 4 פרסי האוסקר של מרטין סקורסזה "השתולים", בסרט גילם בולדווין את פקד ג'ורג' אלרבי, מפקד היחידה שרודפת אחר הבוס של המאפיה האירית בבוסטון פרנק קוסטלו (ג'ק ניקולסון). בנוסף שיחק בולדווין גם במותחן של רוברט דה נירו "שומר המדינה", בסרט גילם בולדוויון את סוכן ה-FBI סם מוראץ'. בסוף שנה זו החל בולדווין להופיע בתפקיד ראשי בסדרה הקומית "רוק 30", בסדרה גילם בולדווין את דמותו של ג'ק דונגי, מנכ"ל חברת הטלוויזיה האמריקנית NBC. על תפקידו בסדרה קיבל בולדווין שני פרסי אמי ושני פרסי גלובוס הזהב.

ב-2008 דיבב בולדווין בסרט "מדגסקר 2" את דמותו של מקונגה האריה הרשע בסרט. ב-2009 שיחק בולדווין בדרמה "שומרת אחותי" המבוססת על רומן הנושא את אותו שם, בסרט שיחק בולדווין את עורך הדין קמפבל אלכסנדר אליו פונה אנה פיצג'רלד (אביגייל ברסלין) כדי שתוכל לתבוע מהוריה את זכויותיה הרפואיות על מנת להציל את אחותה קייט החולה בלוקמיה.

בולדווין התחתן בשנת 1993 עם השחקנית זוכת פרס האוסקר קים בייסינגר אותה הכיר על סט הסרט "כל הזמן את אשתי", לזוג נולדה ילדה אחת בשם איירלנד אליס בולדווין. בין בולדווין ובייסינגר היו חיכוכים במהלך השנים, ב-2001 תבעו בני הזוג גירושין אחד מהשני, לאחר שנה התגרשו. מכאן החל קרב מתוקשר ביותר בין השניים על משמורת הילדה המשותפת שלהם.

כתוצאה מהניכור מצידה של בייסינגר ומהמצב הקיים הוציא בולדווין את כעסיו על בתו בת ה-11 בהודעה קולית שהשאיר ובה האשים אותה בכך שפגעה והשפילה אותו. ההקלטה פורסמה בכלי התקשורת וזכתה להד תקשורתי בתוך זמן קצר מאוד.

בסוף שנת 2009 נבחרו בולדווין והשחקן סטיב מרטין להנחות את טקס פרס האוסקר לשנת 2010.

אנג'לינה ג'וֹלי (במקור ג'ולי וויט, או באנגלית: Angelina Jolie Voight; נולדה ב-4 ביוני 1975) היא שחקנית קולנוע אמריקאית. ג'ולי זכתה בשלושה פרסי גלובוס הזהב וגם בפרס האוסקר לשחקנית המשנה על תפקידה בסרט "נערה בהפרעה". סרטים רבים בכיכובה היו לשוברי קופות ברחבי העולם, והמוצלח שבהם עד כה, קונג פו פנדה, גרף למעלה מ-400 מיליון דולר ברחבי העולם‏‏. מלבד הצלחותיה הקולנועיות נודעה ג'ולי גם ביופיה, ובשיא תהילתה הוכתרה לא פעם כאחת מהשחקניות היפות ביותר בעולם הבידור.

פרסומה הרב של ג'ולי משך תשומת לב תקשורתית רבה לחייה הפרטיים במהלך השנים ומערכת היחסים שלה עם בן זוגה הנוכחי, השחקן בראד פיט, ומשפחתם המשותפת זכו לסיקור תקשורתי נרחב. תהילתה והצלחת סרטיה הביאוה למעמד של כוכבת הוליוודית ואחת השחקניות בעלות השכר הגבוה ביותר בתעשיית הקולנוע האמריקאית‏‏. בתחום הציבורי ג'ולי ניצלה תהילתה זו, בין השאר, לקידום מפעלים הומניטרים בחסות קרנות שונות.

ג'ולי נולדה למשפחה ברוכת כשרון. אביה הוא השחקן ג'ון וויט ואימה הדוגמנית והשחקנית מרצ'לין ברטרנד; דודה הוא הזמר צ'יפ טיילור ורבים מבני משפחתה, לרבות אחיה, עוסקים אף הם באמנויות הבמה. ב-1976, שנה לאחר הולדתה, נפרדו הוריה של ג'ולי והיא ואחיה עברו להתגורר עם אמם בעיירה הקטנה פליסיידס שבמדינת ניו יורק. במהלך שהותה בניו יורק נחשפה ג'ולי לעולם הקולנוע והוקסמה ממנו‏‏‏‏. 10 שנים מאוחר יותר, כאשר חזרה ג'ולי, אז בת 11, ללוס אנג'לס עם משפחתה, החלה את צעדיה הראשונים בעולם המשחק.

עם המעבר ללוס אנג'לס נרשמה ג'ולי למכון לאמנות המשחק אשר הקים הבמאי והמפיק הנודע לי סטרסברג. עם זאת, בראיונות עמה היא מספרת על תחושת דחייה חברתית אותה חשה באותן שנים, מאחר ומשפחתה לא הייתה עשירה או בעלת אמצעים כאלו של חבריה לספסל הלימודים, וכן כי אלו צחקו על מראה הרזה ועל משקפיה וגשר השיניים אשר הרכיבה באותו זמן. בגיל 14 ניסתה מזלה בקריירת דוגמנות, אך משזו לא פרחה התערערה תחושת הביטחון העצמי של ג'ולי. בתקופה זו חלה טלטלה בחייה של ג'ולי - היא פרשה מלימודי המשחק והדרמה והחלה לבלות בהופעות רוק כבד וריקודי פוגו אלימים. לימים סיפרה כי באותן שנים צילקה עצמה באמצעות סכין בניסיון מזוכיסיטי להרגיש כאב‏‏, לבשה בגדים שחורים וצבעה שערה לסגול וכי שאפה להיות קברנית‏‏.

בגיל 16 נפרדה מחברה לחיים באותה תקופה ושכרה דירה בקרבת מגוריה של אימה. היא סיימה את לימודיה התיכוניים וחזרה ללימודי המשחק. דמותו של אביה נפקדה זמן רב מחייה של ג'ולי, על אף מספר ניסיונות לקרב בין השניים ואף שיתוף פעולה קולנועי מאוחר יותר. על אף שבתחילת הקריירה שלה עדיין נשאה את שם אביה, היא הופיעה תחת שם הבמה ג'ולי. ב-2002 הגדילה לעשות ושינתה השם באופן רשמי, ללא שם המשפחה וויט. לימים טען אביה כי לג'ולי בעיות רגשיות קשות, בעוד שג'ולי אמרה כי על אף שאינה כועסת על אביה, הרי שאיננה מעוניינת לפתח עימו מערכת יחסים קרובה.

תחילת הקריירה
לאחר סיום התיכון החלה ג'ולי להתמקד בקריירת הדוגמנות והמשחק. ג'ולי החלה לדגמן עוד בגיל 14, עת חתמה על חוזה ראשון בתחום. בצעירותה הרבתה לדגמן בארצות הברית ובאירופה, בעיקר בלונדון ואף הופיעה במספר וידאו קליפים. עם התמקדותה מחדש במשחק בגיל 16 החלה לאמץ את שיטת המשחק של אביה - התבוננות באנשים כדי להדמות להם. לאחר סיום התיכון והתנסות קצרה במשחק בסרטי הסטודנטים העצמאיים שהפיק אחיה, פנתה ג'ולי להופיע בסרטי קולנוע מסחריים.

הופעתה הראשונה הייתה ב-1993 בסרט מדע בדיוני דל תקציב בשם "מכונת תופת 2", שם שיחקה פאם פאטאל אנדרואידית. מאוחר יותר זכתה לראשונה לתשומת לב ציבורית נרחבת יותר, בסרט "מרדף ממוחשב" - בו גילמה את דמותה של האקרית מושכת. ביקורת בניו יורק טיימס ציינה אותה לטובה הן בזכות מראה והן בזכות כישורי המשחק שהפגינה‏‏. הסרט, אשר נחל כשלון קופתי באקרנים, זכה לתחייה מחודשת בהפצה מסחרית לווידאו. במהלך צילומי הסרט פגשה בבעלה הראשון, השחקן ג'וני לי מילר, לו נישאה כשנה לאחר צילומי הסרט.

הופעותיה בשנים שלאחר מכן התרבו עד מאוד, ובין 1995 ל-1997 הופיעה ג'ולי במספר רב של סרטים. בבולט שבהם, "פוקס פייר", שיחקה ג'ולי דמות משנית ושוב זכתה לביקורות מהללות מקרב העיתונים אשר טענו כי כישוריה ומראה מאפילים על אלו של הכוכבים הראשיים‏‏. לקראת סוף תקופה זו בקריירת המשחק של ג'ולי הייתה זו דווקא הופעה בקליפ לשירם של חברי להקת האבנים המתגלגלות "Anybody Seen My Baby" עליה ניתן היה להצביע כהופעתה הבולטת ביותר, ואולי הראשונה ביצירה מצליחה במיוחד. ג'ולי גילמה את הדמות הנשית הראשית, אחריה רודף סולן הלהקה מיק ג'אגר, והצלחת השיר במצעדים הובילה לשידורים חוזרים ונשנים של הקליפ.

פריצת הדרך
שנת המפנה בקריירה של ג'ולי הייתה 1997, בה כיכבה בסרט הטלוויזיה Geroge Wallace באחד התפקידים המשניים. הפעם שבחי העיתונאים לא נעצרו בדפי העיתון ובטורי הביקורת, וג'ולי קיבלה עבור תפקיד זה את פרס גלובוס הזהב, וכן מועמדות לפרס אמי. בשנה העוקבת גילמה ג'ולי את דמותה של הדוגמנית ג'יה קרנג'י בסרט הטלוויזיה אשר נשא את שמה - "ג'יה". הסרט, אשר זכה לביקורות נלהבות, כלל סצינות פרובוקטיביות וכן סצינות עירום של ג'ולי וזיכה אותה בשנית בפרס גלובוס הזהב.

ג'ולי ניצלה את נסיקת הקריירה שלה דווקא למיתון מספר הסרטים בו הופיעה. אם בשנים הקודמות הייתה מופיעה בכ-4 סרטים בשנה, הרי שמספר זה החל לרדת ל-3 ול-2. במקום השתתפות בהפקות נוספות החליטה ג'ולי להשקיע זמן רב יותר בלימודים והיא נרשמה ללימודי קולנוע ותסריטאות באוניברסיטת ניו יורק.

ב-1999 הופיעה ג'ולי ב"מגדל פיקוח", אשר כשל הן בקופות והן בביקורות, אך תחנה זאת בקריירה של ג'ולי ראויה לציון כיוון שבו גילמה את אשתו המפתה של בן דמותו של בילי בוב ת'ורנטון, אשר לימים יהיה בעלה השני. הופעות בולטות יותר שלה באותה שנה היו בסרט "אספן העצמות", אשר הצליח בקופות אך כשל בביקורות, ו"נערה בהפרעה" - עליו הורעפו ביקורות מהללות רבות. בזה האחרון גילמה ג'ולי צעירה חולת נפש כתפקיד משנה לגיבורת הסרט, אשר גולמה על ידי וינונה ריידר. על אף שרבים ציפו שהסרט יסמן את חזרתה של ריידר, בעברה כוכבת מצליחה ופופולרית, למרכז הבמה ההוליוודית, הרי ששוב דמותה של ג'ולי האפילה על אלו של חבריה לסרט‏‏. ג'ולי זכתה בגלובוס הזהב בפעם השלישית עבור תפקידה זה והוסיפה למניינה גם את פרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה.

ההצלחה הגדולה
נדמה היה שהזכייה בפרסי האוסקר וגלובוס הזהב יהוו נקודת השיא עבור ג'ולי, אך תשומת הלב התקשורתית לה זכתה וההכרה בה ככוכבת הוליוודית גרמו לקריירת הקולנוע שלה לנסוק לגבהים חדשים. על אף שרבים מסרטיה בתקופה זו לא זיכו אותה בביקורות חיוביות רבות, הרי שבתוך שנים מספר הפכה ג'ולי לאחת מהשחקניות היקרות ביותר בהוליווד ועד מהרה קיבלה בממוצע יותר מ-15 מיליון דולר עבור הופעותיה‏‏.

סרטה הראשון בתקופה זו היה העיבוד הקולנוע למשחק המחשב המצליח "טומב ריידר" ב-2001. בעבור גילומה את גיבורת הגרסה הקולנועית למשחק, לארה קרופט, ג'ולי קיבלה 7.5 מיליון דולר ‏‏. הסרט זכה לביקורות שליליות רבות וכך גם הופעתה של ג'ולי, אך לא היה די בהן כדי להשפיע על הביקוש אליו בקופות הקולנוע, והסרט היה ללהיט בינלאומי וגרף יותר כ-275 מיליון דולר באקרנים ברחבי העולם.

לאחר מספר סרטים פחות מצליחים סרט ההמשך של טומב ריידר - "טומב ריידר 2 - סוד החיים" שוב היה להצלחה כבירה עבור ג'ולי בשנת 2003 והיא קיבלה עבורו 12 מיליון דולר. סרטה המצליח הבא, בשנת 2004, היה סרט ההנפשה "תפוס ת'כריש", בו תרמה את קולה לאחת מדמויות המשנה. באותה שנה הופיעה גם בסרט "אלכסנדר", כאולימפיאס, אימו המניפולטיבית של אלכסנדר מוקדון. על אף שהסרט כשל בקופות בארצות הברית, הרי שזכה להצלחה רבה בהקרנות במדינות אחרות וגרף למעלה מ-100 מיליון דולרים.

ב-2005 ג'ולי זכתה למשכורת הגבוהה ביותר שלה עד כה, כאשר בעבור הופעתה בחידוש לסרט של אלפרד היצ'קוק - "מר וגברת סמית" גרפה לכיסה 20 מיליון דולר‏‏. בסרט גילמה ג'ולי רוצחת שכירה לצד כוכב הוליוודי אחר - בראד פיט, אשר גילם את בעלה, רוצח שכיר אף הוא. מערכת היחסים הבדיונית הפכה במהרה למציאותית והשניים הפכו לזוג מתוקשר, בזמן שהסרט עצמו נחל הצלחה עצומה וגרף כ-478 מיליון דולר ברחבי העולם.

סרטה הבולט הבא היה ב-2007, עת שיחקה בסרט "בכוח הלב", אודות העיתונאי היהודי דניאל פרל. ג'ולי שיחקה בתפקיד הראשי בסרט, כאשתו של פרל, וזכתה בעבור הופעתה בפרס גלובוס הזהב, הרביעי בקריירה שלה. לצד סרט זה המשיכה לככב בשוברי קופות, בהם "בייוולף" (עיבוד קולנועי לאפוס ההיסטורי "ביוולף") מאותה שנה ו-"מבוקש" ו-"קונג פו פנדה" בשנה העוקבת. זה האחרון, סרט הנפשה בו נתנה את קולה לאחת מדמויות המשנה העיקריות, היה לסרטה המצליח ביותר עד כה וגרף למעלה מ-200 מיליון דולר בארצות הברית בלבד‏‏.
 
ג'ולי ופיט, 2007במהלך חייה הבוגרים נודעו שלוש מערכות יחסים עיקריות של ג'ולי, שלושתן עם בני זוג אותם הכירה על סט צילומי אחד מסרטיה. כך היה עם בעלה הראשון, השחקן הבריטי ג'וני לי מילר, אשר שיחק לצידה בסרט "מרדף ממוחשב". השניים נישאו ב-28 במרץ 1996, שנה לאחר עליית הסרט לאקרנים, אך הנישואין הדרדרו במהרה. השניים החלו לחיות בנפרד שנה לאחר טקס נישואיהם, עת הקריירה הקולנועית של ג'ולי החלה לנסוק, ולבסוף התגרשו ב-1999. חבריה של ג'ולי להפקות הסרטים העירו כי הייתה נוהגת "להיכנס לדמות" באופן מוקצן ולעתים סירבה לדבר עם בעלה כדי לא "לצאת מהדמות". באותן שנים גילמה ג'ולי דמות סוציפתית ב"נערה בהפרעה" ואת הדוגמנית המכורה לסמים ג'יה, דבר אשר הקשה התקשורת עימה, הן עבור עמיתיה המקצועיים והן עבור בעלה‏‏.

שנה לאחר גירושיה הראשונים נישאה ג'ולי בשנית, הפעם לשחקן האמריקני בילי בוב ת'ורנטון. נישואים אלו התחילו והסתיימו באופן דומה לראשונים - ג'ולי הכירה את ת'ורנטון על סט סרטם המשותף "מגדל פיקוח" והשניים התגרשו שלוש שנים לאחר שנישאו. אך לא ק' בזאת נדמו הנישואין, אלא גם במפגן האהבה והמסירות הפומבי אשר הפגינה ג'ולי עם כל אחד מבני זוגה, לעתים עד למידות פרובוקטיביות. כך, לדוגמה, בטקס נישואיה עם מילר עטתה ג'ולי מכנסי עור וחולצת טריקו לבנה ועליה כתוב שמו של מילר בדמה שלה‏‏. עם ת'ורנטון חלקה ג'ולי תליונים ובתוכם דמם של בני הזוג, אותם ענדו השניים לצוואריהם כאות לאהבתם‏‏. בראיונות לאחר כל אחת מתקופות הנישואין הקצרות ציינה ג'ולי כי חוסר החלטיות בדבר זהותה או חוסר בגרות הם שתרמו לפרידות המהירות‏. קו דמיון נוסף בין שתי מערכות יחסים אלו הוא המשך היחסים הטובים והידידותיים בין בני הזוג לשעבר וג'ולי גם לאחר התפוררות מערכת היחסים הרומנטית.

ג'ולי לא הביאה לעולם ילדים עם שני בעליה. עם זאת, בעודה נשואה לת'ורנטון אימצו השניים את מדוקס צ'יוון, תינוק קמבודי יתום. ג'ולי החליטה לאמץ את הפעוט הקמבודי, שהיה באותה העת בן 7 חודשים, לאחר שביקרה פעמיים במדינה, לראשונה בעת צילומי הסרט "טומב ריידר" ומאוחר יותר בשליחות הומניטרית של האו"ם. לאחר גירושיה מת'ורנטון אימצה ג'ולי תינוקת אתיופית בת 6 חודשים, לה קראה זהרה מרלי, אך באותה העת התקשורת כבר החלה לשער לגבי מערכת יחסים חדשה של ג'ולי.

במרץ 2005 הגישה השחקנית האמריקאית ג'ניפר אניסטון בקשה לגירושין מבעלה דאז - השחקן בראד פיט. צהובונים אמריקאיים העלו השערות כי בין הסיבות לגירושין היה רומן מחוץ לנישואין של פיט - עם ג'ולי. השניים נפגשו במהלך 2004 כאשר גילמו זוג נשוי בחידוש לסרטו של היצ'קוק - "מר וגברת סמית'". צלמי פפראצי פרסמו תמונות של השניים עם בנה המאומץ של ג'ולי על חוף הים בקניה כחודש לאחר תחילת הליך הגירושין של פיט, דבר אשר הגדיל הסערה בתקשורת הצהובה בנושא. באותה התקופה סירבו ג'ולי ופיט להגיב לשאלות העיתונאים בדבר מערכת היחסים האפשרית ביניהם. ג'ולי כן הגיבה להשערה כי זו התחילה בעת צילומי הסרט, כאשר פיט היה עדיין נשוי, באומרה כי לעולם לא הייתה מנהלת רומן עם גבר נשוי, מאחר ואביה בגד באימה בעודם נשואים. היא סיכמה דבריה בהסתייגויות חריפות מהרעיון: "זה לא משהו שאוכל לסלוח עליו. לא אוכל להסתכל על עצמי במראה בבוקר שלאחר מכן. לא אמשך לגבר שבגד באשתו."‏‏

על כל פנים, ג'ולי ופיט אכן הפכו ברבות הימים לזוג. פיט הגיש בקשה להוסיף את שמו כהורה מאמץ למדוקס וזהרה בדצמבר 2005, וזו אושרה בינואר 2006, זמן קצר לאחר שג'ולי התוודתה בראיון כי היא נושאת את ילדתם המשותפת. זו נולדה במאי 2006 בנמיביה וקיבלה השם שילה נובל. ג'ולי ופיט המשיכו לאמץ, וקיבלו למשפחתם את פקס ת'יין, יתום וייטנאמי, אשר היה בן 3 בעת האימוץ. עם הזמן הזוג הפך לאייטם תקשורתי בפני עצמו, והכיסוי החדשותי בעניינם הלך וגבר.

בני הזוג זכו לכינוי "ברנג'ילנה", כמעין הלחם של שני שמותיהם, ותצלומים שלהם ושל ילדיהם הפכו למוצרים יקרי ערך עבור עיתוני הבידור והצהובונים. ההורים פתרו הבעיה עם שילה בכך שמכרו התמונות ישירות למפיצים, במקום להמתין שצלם פאפארצי זה או אחר יתגנב "לתפוס" תמונה. העניין התקשורתי אך גבר עם הודעתה של ג'ולי ב-2008 כי היא נושאת זוג תאומים מפיט. השניים, בן ובת, נולדו ב-12 ביולי באותה שנה וזכו לשמות ויויאן-מרצ'לין ונוקס-לאון. את הזכות לצילומים ראשונים של השניים מכרו ג'ולי ופיט תמורת 14 מיליון דולר למגזין People, אותם ייעדו לצדקה.
 
הקעקועים על גבה, 2007עם עליית קרנה תדמיתה של ג'ולי הפכה למקור עניין בקרב העיתונות, ולעתים הרי שתדמיתה התקשורתית היא זו שעוררה את העניין התקשורתי. ג'ולי ניחנה לדעת רבים ביופי רב ותפקידים רבים אותם גילמה במהלך הקריירה שלה היו של נשים מפתות או דוגמניות. בין הבולטות שבדמויות אלה היא לארה קרופט, גיבורת הפעולה הבדיונית של סדרת משחקי המחשב "טומב ריידר". ג'ולי נבחרה מספר פעמים בסקרים שונים לאחת הנשים היפות בעולם, אם לא היפה שבהם‏‏. ג'ולי נודעה גם בקעקועיה הרבים, הכוללים ציטוטים ואימרות במספר שפות. עם הזמן הסירה חלק מקעקועיה, לרבות שמו של בעלה השני לאחר שהשניים התגרשו.

ג'ולי נהגה לעתים בפרובקטיביות במעמדים ציבוריים, אשר הלהיטו רבות את התקשורת הצהובה אשר החלה לעקוב אחר מעשיה. הצהרות אהבה והפגת חיבה רבה לאחיה במהלך טקס האוסקר התפרשו על ידם כרמיזה לגילוי עריות, על אף שהוכחשו נמרצות על ידי השניים. מנגד, ג'ולי סיפקה חומר רב לצהובונים לגבי חיי המין שלה ודיברה בפתיחות בראיונות על סקרנותה לגבי יחסים סאדו-מאזוכיסיטים ורמזה לגבי נטיות ביסקסואליות. מנהגים לא שגרתיים אחרים אשר אימצה, כגון התליונים מלאי הדם התואמים שחלקה עם בעלה השני, היוו מקור לסקרנות ציבורית ותקשורתית. ג'ולי סיכמה בעבר את תדמיתה הפרובוקטיבית באומרה כי בליבה נותרה כשם שהייתה בילדותה "סתם נערה פאנקיסיטית עם קעקועים"‏‏.

ג'ולי לצד קונדוליסה רייס, 2007לאחר צילומי הסרט "טומב ריידר", אשר נערכו בקמבודיה, החלה ג'ולי לעסוק במלאכה הומינטרית, וניצלה את החשיפה התקשורתית הרבה לה זכתה לקדם מטרות בתחום זה. מעבר לאימוץ ילדים מארצות העולם השלישי ערכה הכוכבת סיורים מתוקשרים במקומות אלו בחסות האו"ם. בין השר סיירה בטנזניה, סיירה ליאון ובמחנה פליטים אפגניסטנים בפקיסטן השכנה, גייסה כספים ותרמה משלה.

עם התגברות מפעליה אלו שמחה נציבות האו"ם לפליטים לצרף תחת חסותה את ג'ולי ולבסוף מינתה אותה ל"שגרירת רצון טוב" של הנציבות. במסגרת שליחות זו ג'ולי ביקרה בין השאר במחנות פליטים באקוודור, תאילנד, קוסובו, נמיביה, קניה, סרי לנקה, דרפור, טנזניה ואף מבקשי מקלט מדיני בארצות הברית. לדבריה, מטרתה במסעות וביקורים אלו הייתה נסיון לעורר מודעות לצרתם של האנשים אשר נאספו במחנות.

ג'ולי פעלה גם באופן פרטי ללא נציבות האו"ם וביקרה במחנות פליטים עיראקים וסודנים במזרח התיכון. עם הזמן לא הסתפקה רק בביקור במחנות פליטים והחלה להפגש עם מנהיגים פוליטים, הן אמריקאים והן זרים לה, והקימה מספר קרנות במטרה לעזור לפליטים ומבקשי מקלט מדיני. עוד הוציאה לאור ספר המתאר את חוויותיה ממסעות אלה והפיקה סדרה תעודית לערוץ MTV המתעדת את מסעותיה בקניה. כאשר ההמולה התקשורתית סביבה וסביב ילדיה ובן זוגה בראד פיט הגיעה לשיאה‏‏ ניצלו בני הזוג את הכספים הרבים ששולמו להם תמורת תצלומי תאומיהם המשותפים לכספי תרומה.

ג'ולי כובדה במספר תארים וכיבודים על מפעליה ההומינטרים. בין השאר זכתה לאזרחות של כבוד בקמבודיה, הייתה לראשונה שזכתה בפרס "אזרח העולם" מטעם האו"ם וב"פרס החירות" מאת "ועדת ההצלה הבינלאומית" (IRC).

ביונסה ג'יזל נואלס (Beyoncé Giselle Knowles) נולדה ב-4 בספטמבר 1981. היא שחקנית, רקדנית וזמרת רית'ם אנד בלוז אמריקאית אשר התפרסמה בזכות השתתפותה בלהקת הבנות המפורסמת "הדסטיניז צ'יילד". בנוסף לכך, לנואלס חברת אופנה משלה, בה היא הדוגמנית הראשית.

נואלס נולדה ביוסטון אשר בטקסס, ארצות הברית. אביה, מתיו נואלס הוא מפיק מוזיקלי וסביה תופרים. אחותה הצעירה, סולנג' אף היא זמרת והשתיים אף הקליטו דואט הנקרא "Naïve".

בנעוריה, למדה נואלס בבית ספר לאומנויות והשתתפה בתחרויות כשרונות רבות. את כישרונה גילה אביה אשר הפיק את אלבומי להקת "דסטניז צ'יילד". אביה הוא המפיק הראשי באלבומיה של ביונסה, "Dangerously in Love" ו-"B’Day".

ביוני 2003 הוציאה נואלס את אלבום הבכורה שלה, Dangerously in Love. האלבום היה להצלחה גדולה וכבש את מצעדי המכירות בארצות הברית ובאנגליה. האלבום זכה בחמישה פרסי גראמי ומתוכו יצאו שני סינגלים שכבשו את המקום הראשון במצעד הבילבורד ("Crazy In Love" ו-"Baby Boy").

אלבומה השני,B'Day, יצא בתאריך הולדת של נואלס, ה-4 בספטמבר 2006 והצליח אף הוא. אלבום זה הניב מספר להיטים, שהבולטים הם: "Déjà Vu" ו-"Check On It". הסינגל "Irreplaceable" שהה כעשרה שבועות במקום הראשון במצעד הבילבורד. לאלבום יצאה מהדורה מיוחדת, הכוללת DVD, שירים שלא נכנסו לאלבום ואת הלהיט "Beautiful Liar" (דואט עם הזמרת שאקירה) אשר צעד בראש מצעדי פזמונים רבים. האלבום זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס גראמי על אלבום הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר של השנה.

בשנת 2005 יצאה נואלס לסיבוב הופעות תחת השם "Ladies First" יחד עם הזמרת אלישה קיז והראפרית מיסי אליוט והשלישייה הצליחה רבות במופע הזה.בשנה זו, פתחה נואלס חברת אופנה משלה תחת השם "House of Deréon". המעצבת הראשית של החברה היא אימה, טינה נואלס וביונסה היא דוגמנית החברה.

בטקס הגראמי ה-49, זכתה נואלס בפרס "אלבום ה-R&B של השנה". נואלס זכתה ב"פרס האומן הבינלאומי" בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית אשר התקיים ב-2 בדצמבר 2007. פרס זה, ניתן עד היום לחמישה אומנים בלבד:מייקל ג'קסון, רוד סטיוארט, לד זפלין, הבי ג'יז ואירוסמית'. נואלס היא הזמרת הראשונה שקיבלה פרס זה.

ב-18 בנובמבר 2008, עתיד לצאת אלבומה השלישי של נואלס, "I am... sasha fierce". הסינגל הראשון מתוכו יצא ב-15 לאוקטובר שמו "If I were a boy" ו "single ladies". זהו דיסק קונספט כפול שבו I am מייצג את הצד האמיתי של ביונסה מאחורי האיפור. וsasha fierce מסמל את ביונסה הנועזת והאגרסיבית סשה זהו שמה של ביונסה כשהיא על הבמה.

נואלס השתתפה במספר סטרטים, שהבולטים שבהם הם: "הפנתר הורוד", "אוסטין פאוורס" ו-"נערות החלומות". נואלס מקליטה את הפסקולים של הסרטים בהם היא משתתפת, שהמוכרים שבהם הוא: "Work It Out" ,"Fighting Temptation", ו-"Listen" שהיה מועמד בטקס פרסי גלובוס הזהב.

בן זוגה משנת 2002 הוא הראפר ג'יי-זי, אשר עבד רבות עם ביונסה והשניים התארחו באלבומיהם זו של זה. ב-4 באפריל 2008 נישא הזוג בחשאי בניו-יורק בביתו של ג'יי-זי בטקס אינטימי בנוכחות 30 מוזמנים בלבד.

אפלק נולד בברקלי שבקליפורניה להורים ממוצא אירי וסקוטי. משפחתו עברה לקיימברידג' שבמסצ'וסטס כשהיה קטן, והוריו התגרשו ב-1984, כשהיה בן 12. אחיו הצעיר של אפלק הוא השחקן קייסי אפלק. בגיל 8 פגש אפלק את מאט דיימון, שהיה אז בן 10 וגר לא רחוק ממנו. בעידוד הוריהם למדו אפלק ודיימון בבית הספר קיימברידג' רינדג' הלטיני ביחד, למרות גילם השונה.

אפלק גדל בקיימברידג' ולמד במכללה בלוס אנג'לס, בבית ספר למשחק של לי מייג'ורס ובאוניברסיטת ורמונט.

פריצתו הגדולה של אפלק הייתה בסרט "סיפורו של ויל הנטינג" (1997). אפלק ודיימון, חברו הטוב, כתבו את תסריט הסרט ושיחקו בו, וזכו ביחד בפרס האוסקר על כתיבת התסריט. ביחד עם דיימון והמפיק כריס מור הקים אפלק חברת הפקות, שדרכה הפיקו את סדרת התעודה "פרויקט גרינלייט".

אפלק ידוע גם במשחק בסרטיו של הבמאי קווין סמית': הוא שיחק בכולם, חוץ מאשר ב"מוכרים בלבד". הסרטים האחרונים שבהם שיחק אפלק, ביניהם "אהבה מחוץ לחוק", "צ'ק פתוח" ו"ג'רזי גירל", סבלו מהכנסות נמוכות בקופות.

בשנת 2007 ביים אפלק את סרטו הראשון - "נראתה לאחרונה", שבו משחק אחיו, קייסי אפלק, בתפקיד הראשי.

סטילר נולד במנהטן, ניו יורק לשחקן ג'רי סטילר ולשחקנית אן מיירה, אשר הייתה לוקחת אותו לבקר בסטים בהם הופיעו.

בגיל 18 ביים את סרטו הראשון באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, ונשר מהלימודים לאחר 9 חודשים, בחיפושיו אחר סוכן ועצמאות. בתחילת דרכו כשחקן הופיע בהצגה "בית העלים הכחולים" (The house of Blue leaves), הצגה שזכתה ב-4 פרסי טוני. בזמן הפקת ההצגה, סטילר ביים סאטירה מוקומנטרית על אחד השחקנים הראשיים בהצגה.

ב-1987 הופיע סטילר בתפקיד משני בסרט אימפריית השמש של סטיבן ספילברג. כמו קומיקאים מצליחים רבים, גם הוא הופיע ב"סטרדיי נייט לייב" ב-1988 ו-1989. ערוץ MTV הציע לו תוכנית משלו בערוץ והוא סירב, אולם הרעיון לתוכנית מ-1989 אכן הוביל לתוכנית ב-1992 ברשת FOX שנקראה "המופע של בן סטילר". התוכנית ירדה לאחר 12 פרקים בעקבות הרייטינג הנמוך והביקורות הלא-מחמיאות. למרות זאת התוכנית זכתה בפרס אמי עבור "התוכנית הלא-משודרת הטובה ביותר".

ב-1994 ביים ושיחק בסרט "מציאות נושכת", וב-1996 שיחק בסרט "האפי גילמור" וביים את "כייבל גאי". ב-1998 שיחק בקומדיה שוברת הקופות "משתגעים על מרי",ובסרט "אנשי המסתורין". מאז שיחק וביים סרטים רבים, אך ללא הצלחה משמעותית בקופות או בביקורות, כיוון שהוא נוטה לשחק וביים סרטים בעלי הומור בתי שימוש וקומדיה שחורה. ב-2004 שיחק שוב בסרט מצליח, סרט ההמשך ל-"לפגוש את ההורים" - "פגוש את הפוקרס". הסרט גרף ברחבי העולם למעלה מ-500 מיליון דולר. שנה אחר-כך הוא השתתף בשובר קופות נוסף, כאשר דיבב דמות בסרט המצויר מדגסקר. הסרט הפך לאחד מסרטי האנימציה המצליחים ביותר בכל הזמנים, עם הכנסות של למעלה מ-550 מיליון דולר ברחבי העולם. סטילר צפוי להמשיך בתפקיד זה גם בסרט ההמשך.

בסוף שנת 2006, השתתף סטילר בשובר קופות נוסף, "לילה מוטרף במוזיאון". הסרט הפך לאחד הסרטים המפתיעים ביותר של שנת 2006, כאשר בחודש הראשון להקרנתו גרף כ-360 מיליון דולר ובסך הכול גרף 566 מיליון דולר ברחבי העולם. בכך הפך הסרט לסרט הקומדיה המצליח ביותר בכל הזמנים, כאשר עקף את קודמו "ברוס הגדול מכולם". ב-2008 שיחק, ביים, וכתב את הסרט "רעם טרופי".

סטילר נישא במאי 2000 לשחקנית כריסטינה טיילור. ב-2002, נולדה בתם אלה, וב-2005, בנם קיוינלין.

סטילר תומך במפלגה הדמוקרטית, וב-2004 תרם כסף למען הקמפיין של ג'ון קרי.

בראיונות ב-1999 וב-2001, חשף סטילר כי הוא סובל מהפרעה דו-קוטבית, מחלה העוברת בתורשה במשפחתו.

ויליאם בראדלי פיט הידוע יותר כבראד פיט (נולד ב-18 בדצמבר 1963) הוא שחקן קולנוע אמריקאי.

פיט נולד בעיירה שאוני שבאוקלהומה אך גדל בספרינגפילד, מיזורי. אמו הייתה יועצת בבית ספר ואביו עבד בחברת הובלות. לפיט 2 אחים: דאג וג'ולי הגדולים ממנו. בבית הספר היה פעיל בספורט, במועצת התלמידים, בהפקות מחזות זמר של התיכון ואף היה נער מקהלה בכנסייה. חבריו מתקופת התיכון מעידים עליו שהוא תמיד היה פופולרי ולא מתנשא. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר החל ללמוד עיתונאות באוניברסיטת מיזורי, אך עזב רגע לפני קבלת התואר כדי לנסות את מזלו בהוליווד.

פיט נולד בעיירה שאוני שבאוקלהומה אך גדל בספרינגפילד, מיזורי. אמו הייתה יועצת בבית ספר ואביו עבד בחברת הובלות. לפיט 2 אחים: דאג וג'ולי הצעירים ממנו. בבית הספר היה פעיל בספורט, במועצת התלמידים, בהפקות מחזות זמר של התיכון ואף היה נער מקהלה בכנסייה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר החל ללמוד עיתונאות באוניברסיטת מיזורי, אך עזב רגע לפני קבלת התואר כדי לנסות את מזלו בהוליווד.

לפני שהחל לשחק, עבד פיט בעבודות כגון נהיגת לימוזינות, הובלות, ופרסום רחוב של רשת מסעדות בתחפושת תרנגולת. בסוף שנות ה-80 החל לקבל תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה פופולריות כמו "דאלאס", "שלושים ומשהו" ו"להתבגר ולהתגבר". בשנת 1988 קיבל את תפקידו הראשי הראשון בסרט "הצד האפל של השמש". צילומי הסרט שנערכו ביוגוסלביה התעכבו עקב מלחמת האזרחים שפרצה במדינה, והוא יצא לאקרנים רק ב-1996.

בשנת 1991 השתתף פיט בסרט "תלמה ולואיז", בתפקיד של טרמפיסט סקסי המפיל את צמד הגיבורות ברשתו. התפקיד העניק לו הכרה בינלאומית. לאחר מכן השתתף בסרטים "נהר זורם ביניהם" ו"שבעה חטאים".

בשנת 1995 נבחר פיט על ידי מגזין הקולנוע הבריטי כאחד מ-25 כוכבי הקולנוע הסקסיים של כל הזמנים. בנוסף לכך פיט נבחר פעמיים לגבר הסקסי ביותר בעולם על ידי מגזין פיפל האמריקאי, ויחד עם ג'ורג' קלוני הוא היחיד שקיבל תואר זה פעמיים בעיתון זה.

פיט היה מעורב במערכת יחסים ארוכת טווח עם השחקנית גווינת' פלטרו. הם התארסו בדצמבר 1996, אך נפרדו לבסוף ביוני 1997. הקשר ביניהם זכה לכיסוי נרחב בעיתונות הצהובה, וצילומי עירום שלהם יחדיו שצולמו על ידי צלם פפראצי, פורסמו במגזינים.

הוא שיחק בין היתר גם בסרטים "מועדון קרב", "אושן 11", "אושן 12", "סנאץ'","מר וגברת סמית'" (שם הכיר את אנג'לינה ג'ולי), ו"טרויה" .

הוא נישא לשחקנית ג'ניפר אניסטון ב-29 ביולי 2000. הם נחשבו לזוג המלכותי של הוליווד עד להודעה על גירושיהם ב-7 בינואר 2005. כיום, בת זוגו היא השחקנית אנג'לינה ג'ולי, ואף נולדה להם בת בשם העברי "שיילה" (ביטויי המילה באנגלית: Shaylo). פירוש השם הוא "שי"- מתנה, ו "לה" (לפי ההיגוי העברי). בנוסף, לפיט וג'ולי 3 ילדים נוספים מאומצים: זהרה, מדוקס ופאקס (pax). ב 12 ביולי נולדו לו ולג'ולי תאומים, בן בשם נוקס ליאון ובת בשם ויויאן מרשלין.

על תפקידו בסרט "12 קופים", היה פיט מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, וזכה בפרס סאטורן ובפרס גלובוס הזהב, והיה מועמד פעם נוספת לפרס גלובוס הזהב על תפקידו בסרט "בבל" בשנת 2007.

ויליס נולד בבסיס צבאי באידאר-אוברשטיין שבגרמניה המערבית. לאחר שאביו השתחרר מהצבא ב-1957, חזרה המשפחה לפנס גרוב, ניו ג'רזי. הוריו נפרדו ב-1971. ויליס היה נער חברותי, למרות שסבל מגמגום. ויליס הביע את עצמו על הבמה, בהופעות בתיכון, דבר שגרם לגמגומו להפסק. ויליס עבר לניו יורק כדי להיות שחקן קולנוע. לאחר מכן, עבר לקליפורניה ותהילתו הראשונה הייתה בסדרת הטלוויזיה בלשים בלילה (1989-1985), לפני שכיכב בסדרת הסרטים "מת לחיות".

בסוף שנות ה-80, הקליט ויליס אלבום פופ–בלוז בשם "The Return of Bruno", אשר כלל את הלהיט "Respect Yourself".

השחקן ההורס בן ה-54 נשא לאשה בסוף השבוע את חברתו הדוגמנית אמה המינג בת ה-32 אי שם באיים הקריביים. בין האורחים: האקסית דמי עם הנוכחי שלה אשטון קוצ'ר וזמרת אלמונית בשם מדונה.

ויליס היה נשוי לשחקנית דמי מור מה־21 בנובמבר 1987 ועד ל־18 באוקטובר 2000. הזוג לא ציין סיבה לפרידתם. לוויליס ומור נולדו שלושה ילדים במהלך נישואיהם, שנמשכו 13 שנים: רומר גלן ויליס (נולד ב-1988), סקוט לה-רו וילס (1991) וטלולה בלה ויליס (1994). מאז שנפרדו, צצות שמועות שהזוג מתכנן להינשא מחדש, אך מעולם לא התקבלה הצהרה רשמית בנושא. ויליס ומור "נשארו חברים", ולעתים מגיעים לאירועים פומביים יחד. בשנת 2005 התחתנה דמי מור עם השחקן אשטון קוצ'ר.

ויליס היה בין הסלבריטאים היחידים שהביעו תמיכה ציבורית במלחמת עיראק.

ויליס, ביחד עם ניקול קידמן ואחרים חתם את שמו במודעה בעיתון לוס אנג'לס טיימס (17 באוגוסט 2006) בה הוא מגנה את ארגוני החמאס והחזבאללה ותומך בפעולות ישראל במלחמת לבנון השנייה.

ב-2006, הציע ויליס שארצות הברית תפלוש לקולומביה, כדי לשים סוף לתופעת הסחר בסמים.

ב-2009 ברוס ויליס התחתן עם דוגמנית בריטית אמה המינג בחתונה פרטית ובאיים הקרביים הוא ואשתו החדשה התגוררו בוויליה הפרטית וויליס שכר כמה סוויטות במלונות מסביב לביתו בשביל האורחים