ב-1990 חתמה מוריסט חוזה עם MCA Records ובשנת 1991 הוציאה את אלבום הבכורה שלה באורך מלא, שנקרא בפשטות "אלאניס", עם המפיק לסלי הו. באותו זמן, שם הבמה שלה היה "אלאניס", כדי למנוע בלבול אפשרי עם זמרת קנדית אחר, אלאנה מיילס. האלבום היה אלבום פופ לכל דבר וסגנונו היה סגנון המכונה כיום באבל-גאם פופ (מוזיקת מסטיק). האלבום קיבל פלטינה כפולה (מכירות של מעל 100,000 עותקים) והסינגל הראשון שלו, "Too Hot", הגיע למצעד עשרת המושמעים ביותר הקנדי.

ב-1992 הייתה מוריסט מועמדת לפרסי הג'ונו, המקבילה הקנדית לגראמי האמריקאי, בשלוש קטגוריות: סינגל השנה, שיר הדאנס הטוב ביותר והזמרת המבטיחה ביותר, שבו זכתה. באותה שנה הוציאה את האלבום "Now is the Time". באלבום זה ניסתה אלאניס להתרחק מסגנון הדאנס-פופ של אלבומה הראשון. האלבום כלל את הסינגל "An Emotion Away", אך מכר פחות מחצי העותקים של אלבום הבכורה. עם הוצאת שני האלבומים פג החוזה שלה עם MCA-קנדה.

ב-1993 מוריסט עברה מאוטווה, לטורונטו, שם התגוררה בפעם הראשונה בחייה לבדה, ופגשה מספר מחברי שירים; אך התוצאות תיסכלו אותה. מעבר מאוחר יותר לנשוויל אף הוא התגלה כלא פורה.

מוריסט החלה לנסוע ללוס אנג'לס ולעבוד עם מספר רב של מוזיקאים ככל הניתן, בתקווה למצוא שותפים. בפרק זמן זה פגשה את המפיק והמחבר גלן באלארד. על-פי באלארד, החיבור היה "מיידי" ואחרי פגישה שנמשכה 30 דקות הם החלו להקליט שירים בסטודיו הביתי של באלארד. שירם המשותף הראשון היה "The Bottom Line".

נקודת המפנה בפגישותיהם הייתה השיר "Perfect", שנכתב והוקלט ב-20 דקות. מוריסט אילתרה את מילות-השיר לצלילי נגינתו של באלארד בגיטרה. הגרסה שמופיעה באלבום Jagged Little Pill היא הגרסה ששניהם הקליטו יחד, וזוהי ההקלטה היחידה של השיר בביצוע שניהם. עם "Perfect" הסכר נפרץ ומחשבותיה ורגשותיה של אלאניס מצאו את דרכם אל הנייר בקצב מסחרר.

באפריל 1995 אלאניס חתמה עם חברת התקליטים Maverick Records.

ב-1995, בגיל 21, מוריסט הוציאה את האלבום הבינלאומי הראשון שלה, Jagged Little Pill. הציפיות היו נמוכות והאמרגן של אלאניס, סקוט ולש, שהיה ידיד ותיק, הודה לאחר מכן שהוא לא ציפה שהאלבום ימכור יותר מ-250,000 עותקים. האלבום עמד במקום ה-118 במצעד ה-Billboard 200.

דברים השתנו במהרה כאשר די-ג'יי מלוס-אנג'לס מתחנת רדיו גדולה נתקל בשיר "You Oughta Know" והחל להשמיע אותו ללא הפסקה. השיר משך תשומת לב והקליפ שודר שוב ושוב ברשת MTV. המאזינים נדהמו והתענגו על השימוש הגס והבוטה במילים בשיר, תופעה נדירה עבור אמנית באותו זמן.

בעקבות ההצלחה מוריסט שיחררה להיטים נוספים מאלבום זה, ביניהם "Hand In My Pocket", ו-"Ironic", שהיה ללהיט המצליח ביותר באלבום זה. הלהיטים הרבים מהאלבום השאירו אותו ברשימת 20 האלבומים המובילים במשך יותר משנה. האלבום מכר כ-30 מיליון עותקים ברחבי העולם שמתוכם 16 מיליון בארצות הברית לבדה. האלבום זיכה את מוריסט במועמדות ל-6 פרסי גראמי, מהם זכתה ב"אלבום השנה", "הופעת הרוק הנשית הטובה ביותר", "שיר הרוק הטוב ביותר" ו"אלבום הרוק הטוב ביותר".

מנגד, מבקרים רבים ראו במוריסט כבובת תעשיית המוזיקה. נאמר עליה שהיא מציגה את יצירותיו של גלן באלארד, למרות הטענות כי היא כתבה את כל הטקסט והלחינה את רוב השירים שבאלבום. אחרים טענו ששינוי התדמית המפתיע שלה הוא "מחושב, מניפולטיבי וחמדני". המעריצים אמרו בתגובה שביקורות כאלה אינן מכירות בהתפתחות המוזיקלית של מוריסט כבר מגיל 17.

מאוחר יותר באותה שנה אלאניס יצאה למסע הופעות בן שנה וחצי כתמיכה לאלבום. ה-די.וי.די. Jagged Little Pill - Live תיעד את מרבית המסע הזה.

ב-1998 מוריסט הקליטה את "Uninvited", שיר נושא לסרט "עיר של מלאכים". השיר מעולם לא יצא רשמית כסינגל, אך הוא זכה לזמן אוויר רב בשידורי הרדיו ואף העניק למוריסט מועמדות לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "שיר הנושא הטוב ביותר".

מאוחר יותר באותה שנה מוריסט הוציאה את Supposed Former Infatuation Junkie, שוב בשיתוף פעולה עם גלן באלארד. הן המעריצים והן המבקרים היו מופתעים מסגנון הכתיבה החדש של מוריסט, כיוון שרבים מהשירים בדיסק שברו את הנוסח המסורתי של מבנה שיר, כגון "The Couch" ו-"Unsent". האלבום אכזב ועל אף שהגיע למקום הראשון במצעד ה-Billboard 200, התוכן האישי של שיריו הרחיק מעריצים רבים ואחרי 28 שבועות בלבד הוא נשר מהרשימה, כשהוא מכר 2.5 מיליון עותקים בלבד. מחוץ לארצות הברית, האלבום מכר כ-10 מיליון עותקים.

ב-1999, "Uninvited" זכה בשני פרסי גראמי - "שיר הרוק הטוב ביותר" ו-"ביצוע הרוק הווקאלי הטוב ביותר לאישה". הסינגל הראשון, "Thank You", היה מועמד לגראמי ל"ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר לאישה". באותה שנה מוריסט הוציאה את האלבום האקוסטי (מופע חי) "MTV Unplugged".

ב-1999 מוריסט הופיעה בתור אלוהים בסרטו של קווין סמית' "דוֹגמה". בשנת 2000, ביצעה סיבוב הופעות בעולם, בין השאר בהודו, טורקיה, קובה, לבנון וישראל. לישראל נחתה לשתי הופעות, האחת בקיסריה (19.7), השניה בראשון לציון (20.7). את הופעותיה חיממה להקת סופרגראס. לשתי ההופעות אזלו הכרטיסים ובסה"כ צפו בהן 30,000 אנשים.

ב-2002, לאחר הפסקה בת 4 שנים, מוריסט הוציאה את אלבומה הבינלאומי השלישי, Under Rug Swept, לראשונה ללא עזרתו של גלן באלארד. האלבום הוליד להיט נוסף, "Hands Clean", הגיע למקום הראשון במצעד ה-Billboard 200 ומכר 215,000 עותקים בשבוע הראשון. בסופו של דבר נמכרו מעט למעל מיליון עותקים בארצות הברית לבדה, למרות שרק שיר אחד זכה להכרה ולזמן שידור משמעותי ברדיו. מוריסט זכתה בעוד פרס Juno עבור מפיקת השנה על עבודתה באלבום זה.

בדצמבר 2002 מוריסט הוציאה חבילה משולבת של דיסק מוזיקה ודי.וי.די, "Feast on Scraps", שכלל קונצרט במופע חי, 8 שירים לא רשמיים מההקלטות של Under Rug Swept וגרסה אקוסטית ללהיט "Hands Clean". האלבום היה מועמד לפרס ג'ונו בקטגורית אלבום השנה.

בנובמבר 2003 מוריסט הופיעה במחזה The Exonerated בברודוויי כיסאני ג'ייקובס, אסירה שנידונה להוצאה להורג ומשוחררת אחרי שהוכח שהיא לא ביצעה את הפשע.

מוריסט הוציאה את אלבומה הרביעי "So Called Chaos" ב-2004, כשהכתיבה וההפקה נזקפו לזכותה. בשבוע הראשון נמכרו 115,000 עותקים והאלבום הגיע למקום החמישי ב-Billboard 200.

באותה שנה אף הנחתה את טקס פרסי הג'ונו שנערך באדמונטון, קנדה.

ביוני 2004 מוריסט הכריזה על אירוסיה לשחקן ריאן ריינולדס. תאריך החתונה לא נקבע.

ב-11 בפברואר 2005, אלאניס קיבלה אזרחות אמריקאית, בעודה שומרת על אזרחותה הקנדית. היא רואה את עצמה כקנדית-אמריקאית.

בפברואר 2005 היא הייתה כוכבת אורחת בתוכנית הטלוויזיה הקנדית "Degrassi: The Next Generation" בהשתתפות מכריה מ"דוגמה" - השחקן ג'ייסון מיוס והבמאי קווין סמית'.

ב-13 ביוני 2005 הוציאה מוריסט גרסה אקוסטית של Jagged Little Pill. מסע ההופעות לקידום אלבום זה נמשך חודשיים בקיץ 2005, ומוריסט ביכרה להופיע במקומות אינטימיים ותיאטראות קטנים.

לאחרונה הופיעה בפרסומת לחברת האופנה GAP, והוציאה גירסת כיסוי לשירו של הזמר סיל "Crazy" , אשר נכלל באלבום הלהיטים הגדולים ביותר שלה, "אלאניס מוריסט - האוסף", שיצא ב-8 בנובמבר 2005.

בתקופה של בין so called chaos לאלבומה הבא שיצא ב-2 ביוני 2008, עברו למעלה מ-4 שנים, תקופה שבה הספיקה להפרד מארוסה.

באפריל 2007 החלה לעבוד על אלבומה הבא יחד עם גיא סיגסוורת' (ביורק, מדונה, פרו פרו).

לקראת צאת האלבום ב-14 באפריל 2008 שיחררה מוריסט את הסינגל הראשון מתוכו- Underneath, סינגל שהקליפ עבורו זיכה אותו בשלושה פרסים בפסטיבל קליפים וסרטים קצרים בספטמבר 2007.

כמו כן, מינואר 2008 יצאה לסיבוב הופעות עם Matchbox 20 בארצות הברית, סיבוב ההופעות היה היסטרי שכמעט כל כרטיסיו נמכרו.

לאונרד נורמן כהן (באנגלית: Leonard Norman Cohen) (נולד ב-21 בספטמבר 1934), CC, הוא סופר, משורר, מלחין וזמר יהודי-קנדי. יצירתו של כהן מאופיינת בביטוי רגשות עזים ובמורכבות מילולית ומטאפוריות רבה. עבודתו של כהן השפיעה על מוזיקאים רבים בעולם, ולשיריו הוקלטו גרסאות כיסוי רבות.

ילדות וראשית הדרך
כהן נולד למשפחה יהודית ממוצא פולני-ליטאי ממעמד הביניים במונטריאול, בקוויבק שבקנדה. הוא גדל בווסטמאונט, צפונית-מזרחית למונטריאול. אביו, נתן, היה חייט ובעל חנות בגדים, ונפטר כשהיה לאונרד בן 9 בלבד. בגיל העשרה הקים כהן את להקתו הראשונה, "The Buckskin Boys", שניגנה בעיקר שירי פולק אמריקאיים.

בשנת 1951 החל כהן את לימודיו באוניברסיטת מקגיל, שם החל את קריירת כתיבת השירה שלו, כשהוא נתמך בקרן שהוריש לו אביו. ספר שיריו הראשון, Let Us Compare Mythologies ("בואו ונשווה מיתולוגיות"), יצא לאור ב-1956, כאשר היה כהן באוניברסיטה. ספרו השני, The Spice Box Of Earth ("קופסת התבלינים של העולם"), פורסם ב-1961 והביא לו פרסום רב בקרב חובבי השירה בקנדה. לאחר שקיבל את התואר במקגיל, למד במשך סמסטר אחד בבית הספר למשפטים באותו מוסד ושנה אחת באוניברסיטת קולומביה.

את תקופת כתיבת הספרים שלו החל כהן לאחר שעבר להתגורר באי הידרה, שביוון. הוא פרסם קובץ שירים בשם Flowers For Hitler ("פרחים להיטלר", 1964) וכן את שני ספריו הראשונים "המשחק הכי אהוב" (1963) ו"מפסידנים יפים" (1966). שני האחרונים ראו אור בעברית בהוצאת מודן.

שנות ה-60 וה-70
בשנת 1967 עבר כהן להתגורר בארצות הברית במטרה להפוך לזמר ולמלחין. שירו "סוזאן" הפך ללהיט, ולאחר הופעות בכמה פסטיבלי זמר נתגלה כהן על ידי מאתר הכשרונות של קולומביה רקורדס - ג'ון האמונד. אותו האמונד "גילה" בין היתר גם את בוב דילן וברוס ספרינגסטין.

אלבומו הראשון, Songs of Leonard Cohen, יצא בשנת 1967. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית גדולה בארצות הברית בשל כבדותו והמלנכוליות שלו, אך זכה לשבחים מקהל מאזיני הפולק. לעומת זאת, באירופה זכה האלבום להצלחה ונשאר בטבלת המצעדים האנגלית במשך כשנה. תופעה זו חוזרת ומאפיינת את רוב הקריירה המוזיקלית שלו.

אלבומו השני Songs from a Room שיצא ב-1969 הביא לו הצלחה כשהציג כמה משיריו הידועים ביותר של כהן כיום כגון Bird on the Wire ("ציפור על תיל"), שזכה ליותר מ-80 גרסאות כיסוי. בהמשך הוציא כהן שני אלבומים נוספים: Songs of Love and Hate ב-1973 ו-Live Songs ב-1973 (אלבום הופעות). בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 הופיע כהן במסגרת סיבוב עולמי שכלל את צפון אמריקה ואירופה.

זיקתו הגדולה של כהן ליהדות ולמדינת ישראל הביאה אותו לישראל בסוף שנת 1973, למשך חודשיים, בזמן מלחמת יום כיפור. כהן הופיע בפני חיילים במוצבים בחצי האי סיני. עם שובו של כהן לאולפן ההקלטות בשנת 1974 הוציא את האלבום New Skin for the Old Ceremony שהושפע מחוויותיו של כהן בחזית מלחמת יום כיפור ממנה שב. ניתן לראות השפעה זו בשירים Who by Fire ("מי באש") המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", אחד מפיוטי הימים הנוראים, הנאמר ביום הכיפורים, וכן בשירים There Is a War ו-Lover Lover Lover (שנכתב במהלך סדרת הופעות בחזית הקרבות כשהוא מלווה על ידי מתי כספי). אחד השירים המפורסמים ביותר באלבום זה הוא Chelsea Hotel #2. דווקא שיר זה אינו קשור למלחמה, אלא נכתב בעקבות מותה של הזמרת ג'ניס ג'ופלין. בשיר מתאר כהן פגישה עם ג'ופלין במלון צ'לסי, מקום מפגש ידוע לאומנים בתקופה, כיצד התרשם מאופיה ומהתנהגותה. השיר מתאר יחסי מין ארעיים וחסרי חשיבות בין ג'ופלין לכהן כדוגמה לאופן ההתייחסות של האמנים המפורסמים לאהבה.

בשנת 1977 יצא לאור האלבום Death of a Ladies' Man בהפקתו של פיל ספקטור (שנה לאחר מכן פרסם גם ספר שירים בשם כמעט זהה, Death of a Lady's Man). ההפקה הייתה גרנדיוזית ומשופעת בכלי ליווי ולא תאמה את סגנונו המינימליסטי של כהן עד כה, והאלבום הפך מיד מטרה לביקורות נוקבות. כבר בזמן הקלטת האלבום התגלעו חילוקי דעות בין כהן לספקטור, שהביאו בסופו של דבר להרחקתו של כהן מאולפני ההקלטות באמצעות אנשי ביטחון, בטרם הסתיימו הקלטות האלבום. עריכת השירים נעשתה על ידי ספקטור בלבד, ללא התייעצות עם כהן. כהן עצמו אמר על התוצאה כי היא "מגוחכת, אך גם חצי-גאונית". באלבום זה השתתפו בקולות רקע בוב דילן ואלן גינסברג. כהן חזר לסגנונו המוכר ב-1979, עם יציאת האלבום Recent Songs, בו היה כהן שותף מלא בהפקה. באלבום נעשה שימוש בכלי נגינה מגוונים, ביניהם עוד, מנדולינה וכינור צועני. ב-2001 הוציא גרסה נוספת של הופעות חיות לאלבום זה אשר הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של אותה שנה.

שנות ה-80 וה-90
בשנת 1984 הוציא כהן את האלבום Various Positions, הכולל בתוכו את השיר Hallelujah, שזכה לגרסאות כיסוי רבות. קולומביה-רקורדס סירבו להוציא אלבום זה בארצות הברית בשל מידת הפופולריות המעטה לה זכה כהן לאחרונה במדינה. אלבום מחווה בשם Famous Blue Raincoat שהוציאה ב-1987 הזמרת ג'ניפר וורנס (אשר שימשה כקולות רקע לכהן במסעי הופעות קודמים), הביא לעלייה מיידית בפופולריות של כהן. שנה לאחר מכן הוציא את האלבום I'm Your Man אשר זכה להצלחה הגדולה ביותר מאז אלבומו הראשון וכלל את אחד השירים המוכרים ביותר שלו First We Take Manhattan. האלבום נחשב כנקודת מפנה בקריירה המוזיקלית שלו, הן מבחינת הכלים (נעשה שימוש רב בסינתיסייזר) והן מבחינת המילים שהיו בחלקן ביקורת חברתית נוקבת. בסרט Pump Up the Volume ("רדיו חזק", 1990) הושמע השיר Everybody Knows מתוך אלבום זה והצלחתו התפשטה גם בקרב קהל צעיר יותר.

ב-1992 הוציא כהן את האלבום The Future שמכיל טקסטים כמו-נבואיים וקוראים לשינוי בטרם יגיעו התחזיות הקודרות. שלושה שירים מהאלבום הושמעו בסרט המצליח רוצחים מלידה.

למרות הצלחת אלבומיו האחרונים, החליט כהן לפרוש בשנת 1994 מעולם המוזיקה ועבר להתגורר במנזר זן בודיהסטי קרוב ללוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 1996 אף הוסמך כנזיר וקיבל על עצמו את השם ההודי ג'יקאן (שקט). כהן התבודד במנזר במשך 5 שנים ובשנת 1999 מאס בעבודות השחורות במנזר ועזב אותו.

שנות ה-2000
 
כהן בהופעה באוקטובר 2008בשנת 2001 הוציא אלבום חדש, Ten New Songs. אלבום זה נחשב למלנכולי ביותר מבין אלבומיו. באוקטובר 2004 הוציא אלבום לרגל יום הולדתו ה-70 בשם Dear Heather, בו שיתף פעולה עם זמרת הג'אז אנג'אני תומאס. מאוחר יותר, ב-2006, הוציאה תומאס אלבום שנכתב במשותף עם כהן.

באוקטובר 2005 תבע כהן את המנהלת המוזיקלית הקודמת שלו, קלי לינץ', שהייתה בת זוגו במשך 17 שנים, וטען כי מעלה בכספיו בסכום של מעל ל-5 מיליון דולר. במרץ 2006 זכה כהן בתביעה ונקבע כי על לינץ' לפצות אותו ב-9 מיליון דולר. אולם, עקב בעיות כספיות של הנתבעת לא ברור אם ומתי יקבל כהן את הכסף.

ב-2006 הוציא כהן ספר שירה וציורים בשם Book of Longing (תורגם לעברית כ"ספר הכמיהה") שהפך מיד עם הוצאתו לאור לרב מכר בקנדה. כחלק מקידום המכירות של הספר הופיע כהן באירוע ציבורי לראשונה מזה 13 שנים. לחנות הספרים בו הופיע הגיע קהל רב ורחובות באזור נחסמו לרגל האירוע. כהן עלה על הבמה והופיע עם אנג'אני תומאס, שהגיעה לאירוע כדי לקדם את אלבומה שלה (שנכתב בשיתוף עם כהן).

באותה שנה יצא סרט בשיתופו של לאונרד כהן בשם I'm Your Man (על שם אלבומו משנת 1988). הסרט מציג אמנים רבים דוגמת U2, ניק קייב ועוד, שמבצעים שירים של כהן. כמו כן מציג הסרט ראיון עם כהן בביתו שבלוס אנג'לס.

במרץ 2008 נוסף שמו של לאונרד כהן להיכל התהילה של הרוק אנד רול . כמו כן, לראשונה לאחר העדרות של יותר מ-15 שנה מהבמה, הוכרזו התאריכים של סיבוב ההופעות העולמי שיערוך לאונרד כהן החל משנת 2008.

באפריל, 2009 פורסם שכהן יופיע בישראל ב-24 בספטמבר של אותה שנה‏‏.

חיי משפחה
כהן מעולם לא נישא. יש לו שני ילדים מהרקדנית סוזאן אלרוד, איתה היה במערכת יחסים עד 1979. בנו אדם נולד בשנת 1972 והוא משורר, מלחין וזמר בעצמו. בתו לורקה נולדה ב-1974 והיא קרויה על שם המשורר המפורסם פדריקו גרסיה לורקה. האמונה הרווחת היא כי שירו המפורסם של כהן "סוזאן", נכתב על אם ילדיו, אך למעשה השם נלקח משמה של סוזאן וולינקורט, אשתו של ידידו של כהן.