אנא קורניקובה היא שחקנית טניס שפרשה . היא הייתה תמיד קרובה ל עשיריה הפותחת בניס העולמי , אבל פרשה בגיל מאוד צעיר .

Anna Sergeevna Kournikova

נגעה לראשונה בתהילה כשחקנית טניס מקצוענית, אף על פי שהיא אינה מתחרה מאז אפריל 2003. קורניקובה נולדה במוסקבה, רוסיה. כרגע היא מתגוררת בברדנטון, פלורידה, בארצות הברית.

תואר הגרנד סלאם הראשון שלה הגיע ב1999 באליפות אוסטרליה הפתוחה, בזוגות הנשים יחד עם שותפתה מרטינה הינגיס. קורניקובה והינגיס נהגו לשחק באופן תדיר כזוג בתחרויות זוגות. למרות שהייתה מדורגת במשך זמן ממושך בין 20 הטובות ביותר בסבב ה-WTA, היא מעולם לא זכתה בטורניר יחידים מקצועני (אם כי היא הגיע לחצאי גמר רבים). הסיבה טמונה כנראה בהגשתה החלשה, שאינה מתאימה לשחקנית טניס מהרמה הגבוהה ביותר.

קורניקובה היא כנראה שחקנית הטניס המפורסמת ביותר, גם בין האנשים שאינם חובבי טניס, וסביר להניח שפרסומה הרב נובע יותר מיופיה ופחות מכישורי המשחק שלה. מספר מערכות יחסים שניהלה סוקרו באופן נרחב בצהובונים, ותמונות חושפניות שלה הופיעו במגזיני נוער. היא נבחרה לאחד מ-50 האנשים היפים ביותר בשנת 1998 על ידי מגזין People, והיא גם שיחקה תפקיד קטן (כמנהלת מלון) בסרט אני, עצמי ואיירין משנת 2000, בכיכובו של ג'ים קארי.

שראפובה נולדה בניאגאן שבסיביר בשנת 1987. שנתיים לאחר מכן עברה המשפחה לסוצ'י. בסוצ'י התחבר אביה של שראפובה עם אלכסנדר קפלניקוב, שבנו יבגני קפלניקוב גדל להיות אלוף גראנד סלאם. קפלניקוב האב היה זה שהעניק לשראפובה את מחבט הטניס הראשון שלה בגיל 4, וכתוצאה מכך החלו שראפובה ואביה באימונים קבועים בפארק המקומי. בגיל 6 שראפובה התאמנה במועדון טניס במוסקבה שנוהל על ידי מרטינה נברטילובה, שציינה ששראפובה מוכשרת אך זקוקה לאימון מקצועני. נברטילובה המליצה על אקדמיית הטניס של ניק בולטיירי בפלורידה. שראפובה ואביה עברו לפלורידה בשנת 1994, כאשר האם הצטרפה רק כעבור שנתיים עקב הגבלות ויזה. שראפובה התפתחה במהירות באקדמיה והחלה לשחק בתחרויות נוער.

בשנת 2001 החלה שארפובה בקריירה של שחקנית טניס מקצוענית. ב-2002 נכנסה לראשונה לשתי הגרלות ראשיות של טורנירים מסבב ה-WTA באמצעות כרטיס חופשי. באחת מהן (אינדיאן וולס) היא אף הצליחה להגיע לסיבוב השני (שם הפסידה למוניקה סלש), וכל זאת כשהיא לא מדורגת בסבב העולמי וכשהיא בת 14 ו-10 חודשים בלבד. כמו כן היא זכתה בשנה זו בשלושה טורנירים בסבב ה-ITF (גונמה, יפן על סך 10,000 דולרים וונקובר ופיצ'טרי סיטי, ארצות הברית, שניהם על סך 25,000 דולרים). בנוסף הייתה שראפובה לשחקנית הצעירה ביותר שהגיעה לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה ואליפות וימבלדון לנוער.

השתתפותה של שראפובה במשחקי גביע הפדרציה במדי נבחרת רוסיה היא נושא שנוי במחלוקת. בשנת 2004 הודיעה בת ארצה אנסטסיה מיסקינה שהיא תפסיק לשחק למען רוסיה אם שראפובה תצטרף לנבחרת. בסוף שנת 2005 הודיעה שראפובה שהיא מוכנה ונלהבת לשחק למען רוסיה במשחקה נגד בלגיה באפריל 2006, אך פרשה לפני שהמשחק התקיים.

בשנת 2007 פרשה שראפובה מההתמודדויות מול ספרד וארצות הברית עקב פציעות. הפרישה האחרונה הביא את קפטן הנבחרת הרוסית להודיע ששראפובה תהיה פסולה מלהיבחר למשחק הגמר של הגביע באותה שנה, בו התמודדו נבחרות רוסיה ואיטליה. למרות זאת שראפובה הגיעה לגמר, עודדה את חברותיה מהצד ושימשה להן כיריבת אימונים. בעקבות כך נמתחה על שראפובה ביקורת, בה נטען שהיא הגיעה לגמר רק כדי שתוכל להשתתף בטורניר הטניס האולימפי באולימפיאדת בייג'ינג (החוק קובע שהשחקניות חייבות "להראות מחויבות" לגביע הפדרציה כדי לשחק בטורניר האולימפי).

שראפובה קיימה לבסוף את הופעת הבכורה שלה בגביע הפדרציה בפברואר 2008, בשלב רבע הגמר בו התמודדה נבחרת רוסיה מול נבחרת ישראל. שראפובה נצחה בהתמודדות את ציפי אובזילר ואת שחר פאר וההתמודדות כולה הסתיימה בתוצאה 4-1 לנבחרת הרוסית.

המאזן של שראפובה בגביע הפדרציה עומד על 2 ניצחונות (שניהם במשחקי יחידות) מול 0 הפסדים.

דייגו ארמנדו מראדונה (בספרדית: Diego Armando Maradona; נולד ב-30 באוקטובר 1960), מגדולי שחקני הכדורגל בארגנטינה ובעולם. בעיני רבים הוא נחשב לגדול הכדורגלנים בכל הזמנים. מראדונה נבחר ב-4 במרץ 2004 על ידי פלה, יריבו הגדול, לאחד מ- 125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם. הוא גם נבחר על ידי בוחרים מרחבי העולם לשחקן הטוב ביותר בהיסטוריה במסגרת סקר שערכה פיפ"א לקראת מונדיאל 2006 אך לבסוף הכתירה את מראדונה ופלה בתור השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריית הכדורגל. ישנם שחקני כדורגל מצטיינים המושווים אליו ומכונים "מראדונה החדש".

דייגו ארמנדו מראדונה נולד בעיירת הצריפים "ויז'ה פיוריוטו", פרבר עוני של בואנוס איירס הבירה. בילדותו הצליח שלא להיגרר לעולם הפשע בעיקר בזכות הוריו שהיו מודעים לכשרונו המיוחד וגוננו עליו, הוא עצמו הבין שהכדורגל הוא הדרך היחידה להיחלץ מהעוני הנורא והשקיע במשחק את כל כולו. בגיל תשע הצטרף לקבוצת ילדים מקומית בשם "הכוכב האדום" ובתוך זמן קצר הקימו הוא וחבריו קבוצה משלהם בשם "לוס סבוז'יטס" ("הבצלצלים"). זו הייתה קבוצה מוכשרת כל-כך עד שאנשי "ארחנטינוס ג'וניורס" צירפו את כל השחקנים, כיחידה אחת, למחלקת הנוער שלהם.

מראדונה הפך לכוכב כדורגל כבר בצעירותו; את הופעת הבכורה שלו בארחנטינוס ערך כבר 10 ימים לפני שמלאו לו 16 ב-20 באוקטובר 1976 כשנכנס כמחליף נגד טאז'רס מקורדובה ובכך היה לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל הארגנטינאי עד שבירת שיאו בידי סרחיו אגוארו בשנת 2003.

ב-1979 נקנה על ידי בוקה ג'וניורס במיליון דולרים וחצי. המשטר הצבאי ששלט אז בארגנטינה ביקש לנצל את הפופולרית של הכוכב הצעיר כדי להסיט את תשומת הלב מהזוועות שהתחוללו אז במדינה ולפיכך סיכל באותן שנים כל הצעה שקיבל מראדונה מחו"ל. רק עם הפלת המשטר ב-1982 קנתה ברצלונה את מראדונה תמורת 4.5 מיליון דולר (סכום שיא באותה תקופה).

השנתיים אותן בילה מראדונה בקבוצת ברצלונה לא היו מוצלחות במיוחד - הוא זכה אומנם עם הקטאלונים בגביע ב-1983 לאחר ניצחון על ריאל מדריד בגמר והציג סטטיסטיקה מרשימה, אך מחלת הצהבת ופציעה קשה העיבו על שהותו בנוסף לכשלונה של הקבוצה לזכות באליפות. כבר אז נראו הסימנים הראשונים להידרדרותו. בברצלונה הוא החל להשתמש בסמים ופמליה של 51 חברים, בני משפחה ומזדנבים הצטרפו אליו ולא נתנו לו מנוח.

ב-1984 נרכש על ידי קבוצת נאפולי תמורת סכום של 7.5 מיליון דולר, ששבר אז כל שיא בכדורגל העולמי. ההימור שלקח נשיא נאפולי נציגת הדרום העני של איטליה קורדו פרליאנו, השתלם. 70,000 מנוים נקנו באותה שנה ומספר 10, מראדונה, הוליך את נציגת הדרום לשתי אליפויות (1987, 1990) וגביע אופ"א (1989).

באיטליה הציג מארדונה את הכדורגל הטוב בחייו, אך חייו הפרטיים היו סיוט מתמשך הוא היה קורבן למאפיה מקומית בשם ה-"Camora" שסיפקה לו סמים וזונות והשתלטה על חלק ניכר מרווחיו. הוא היה נתון למעקב עיתונאי 24 שעות ביממה, במצור שהיה מכריע אנשים חזקים ממנו ואיבד למעשה את השליטה בחייו. היה זה מחיר הקריירה המזהירה שעשה בארגנטינה, ספרד ואיטליה, ארצות בהן שיחק ונשם כדורגל.

מראדונה נחשב עד היום לשחקן האהוב ביותר בקרב אוהדי הקבוצה, בחצי גמר מונדיאל 1990 קרא מראדונה לאוהדי נאפולי לתמוך בנבחרת ארגנטינה ולא בנבחרת איטליה בשל הקיפוח של תושבי העיר, צעד שגרם למחלוקת קשה בנאפולי ועורר את זעמם של תושבי צפון איטליה. כהוקרה על תרומתו לקבוצה, החליט המועדון בסוף שנת 2005 שאף שחקן לא ילבש עוד את החולצה מספר 10.

זמן קצר אחרי מונדיאל 1990 נתפס מראדונה כשהוא משתמש בסמים, בעקבות כך הורחק מראדונה לתקופה ארוכה. מראדונה שטען להתנכלות מצידה של ההתאחדות האיטלקית בשל אירועי משחק חצי גמר המונדיאל, סירב לחזור לנאפולי. ב-1992 הוא עבר לשחק לעונה אחת בסביליה מהליגה הספרדית ללא הצלחה יתרה.

בשנת 1993 החליט מראדונה לחזור לארגנטינה וחתם בניואל'ס אולד בויס, הוא שיחק בקבוצה תקופה קצרה ולא מוצלחת. ב-1994 הורחק מראדונה בשנית בשל שימוש בסמים אסורים. עם תום השעייתו ב-1995 חתם מראדונה בבוקה ג'וניורס ושיחק בה שנתיים עד שהחליט לפרוש.

לאחר פרישתו ניסה מראדונה קריירת אימון אך ללא הצלחה.

מראדונה הופיע לראשונה במדי נבחרת ארגנטינה כמחליף מול נבחרת הונגריה כשהוא רק בן 16. למרות הצטיינותו, מראדונה נופה מסגל נבחרת ארגנטינה אשר זכתה בגביע העולם ב-1978, אשר נערכה בארגנטינה, בהם הוביל מריו קמפס את הנבחרת המקומית לזכייה היסטורית בגביע העולם וזאת בשל חששו של מאמן הנבחרת דאס, ססאר לואיס מנוטי, שמראדונה צעיר מדי. שנה מאוחר יותר, בשנת 1979, זכה עם נבחרת הנוער באליפות העולם ביפן ונבחר למצטיין בטורניר.

המונדיאל הראשון של מראדונה היה במונדיאל בספרד אך מראדונה איכזב, בין היתר, בשל פגיעות גופניות חוזרות ונשנות של מגיני הקבוצות היריבות. מראדונה אף הורחק בכרטיס אדום בטורניר לאחר שפגע ללא כדור בשחקן ברזילאי.

הרגע הגדול של מארדונה ושל ארגנטינה הגיע במונדיאל 1986. בטורניר הזה הצטיין מארדונה, כבש חמישה שערים ובישל חמישה נוספים: שער אחד במשחק הפתיחה נגד האלופה היוצאת איטליה, שני שערים נגד אנגליה ברבע הגמר ושני שערים נוספים נגד בלגיה בחצי הגמר. כמו כן בישל בצורה מבריקה את שער הניצחון בגמר נגד מערב גרמניה 3:2.

שלושה מהשערים שכבש בטורניר יזכרו לנצח: שער הסלאלום המדהים נגד אנגליה, שער דומה נגד בלגיה, וכן השער שהבקיע בעזרת היד נגד אנגליה, שנודע בשם שער יד האלוהים. לדעת רבים, לא הייתה בהיסטוריה לשום שחקן השפעה על קבוצה במידה שבה השפיע דייגו על נבחרת ארגנטינה במונדיאל 1986.

כעבור ארבע שנים, במונדיאל 1990 שנערך באיטליה, לא הפגינה נבחרת ארגנטינה עם מראדונה את אותה רמת כדורגל שהקנתה לה את הגביע. למרות זאת ולמרות פציעה ממנה סבל מראדונה, הצליחה ארגנטינה להעפיל בקושי עד לגמר, תוך שהיא מכניעה בדרך את יריבתה המושבעת, ברזיל, משער של קלאודיו קאניג'ה עם בישול מדהים של מראדונה. בגמר ניצחה נבחרת גרמניה 1:0.

מראדונה נקרא לסגל ארגנטינה לקראת מונדיאל 1994 אחרי שארגנטינה נאלצה להתמודד מול נבחרת אוסטרליה על הכרטיס למונדיאל. במונדיאל עצמו הפגין מראדונה יכולת טובה ואף כבש שער מרהיב אך לאחר שני משחקים בלבד הושעה עקב שימוש בסמים שאסורים לשימוש על ידי שחקני כדורגל (אולם מותרים לשחקני כדורסל).

מראדונה הופיע שלוש פעמים באצטדיון רמת גן, במדי נבחרת ארגנטינה, מול נבחרת ישראל בעת שארגנטינה ערכה משחקי הכנה לטורנירי המונדיאל. ב-1986 ניצחה ארגנטינה 7:2 (מראדונה כבש שני שערים). ב-1990 ניצחה ארגנטינה 2:1 (מראדונה כבש שער אחד) וב-1994 ניצחה ארגנטינה 3:0.

ב- 28.10.2008 - רגע היסטורי בארגנטינה : ההתאחדות הודיעה שהיא ממנה את דייגו הגדול למאמן הנבחרת הלאומית !

דודי סלע (נולד ב-4 באפריל 1985 בקרית שמונה) הוא טניסאי ישראלי. אלוף ישראל לשנת 2006 ושחקן נבחרת הדייוויס הישראלית. כיום סלע הינו הטניסאי הישראלי הבכיר מבין הגברים, ומדורג בין 50 הגדולים בסבב ה-ATP.

סלע זכה עד היום בשבעה תארים בסבב ה-ATP המקצועני, כולם תארי "צ'אלנג'ר".

בחודש ספטמבר 2008 הוביל סלע את נבחרת ישראל לניצחון על נבחרת פרו במסגרת גביע דייוויס ולהישארות בבית העליון. הניצחון הובטח לאחר ניצחון של סלע על לואיס הורנה הפרואני ב-4 מערכות. ימים ספורים לאחר משחק הדיוויס, הדהים סלע בנצחון השיא שלו בסבב 6:3 6:3 על הטניסאי הספרדי דויד פרר, המדורג 5 בעולם, בסיבוב השני בטורניר בייג'ינג. זהו הנצחון השני בקריירה של סלע על שחקן מהעשירייה המובילה, כשקודם לו הנצחון על גונזלס בגביע דיוויס.לאחר מכן סלע המשיך וניצח גם את טומי רובדו הספרדי(16 בעולם) וגם את ריינר שוטלר (35 בעולם) והעפיל ל גמר הטורניר, שאותו הוא הפסד לרודיק האמריקאי.

במרץ 2009 עלתה נבחרת ישראל לרבע גמר גביע דיוויס , הרבה בזכות דודי סלע שניצח בשני משחקי היחידים שלו את יוהנסון ואת וינסיגווארה , הראל לוי ניצח גם הוא את וינסיגווארה ובכך השלים ניצחון של 3:2 על נבחרת שבדיה.

ביוני 2009 דודי הגיע עד לשמינית גמר טורניר ווילמבדון ...

דייוויד רוברט ג'וזף בקהאם (David Robert Joseph Beckham; נולד ב-2 במאי 1975 בלונדון), הוא כדורגלן, שחקן לוס אנג'לס גלאקסי ונבחרת אנגליה. בקהאם נחשב לאחד מן הכדורגלנים הטובים בעולם, והוא בין המפורסמים והמתוקשרים שבהם, הודות לקריירה שלו כדוגמן פרסום ולנישואיו עם כוכבת הפופ ויקטוריה אדמס מלהקת הספייס גירלס.

בקהאם שיחק כקשר ימני בקבוצת מנצ'סטר יונייטד עוד מהיותו נער. את הופעת הבכורה ערך ב־1995 ושיחק בשורותיה עד שנת 2003, אז עבר לריאל מדריד. במנצ'סטר, דייוויד בקהאם היה ידוע בבעיטות החזקות והמדויקות שלו ובנחישות הרבה שהפגין במגרש. הוא נחשב למרים הטוב ביותר באנגליה והרבה הגבהות שלו מהאגף הימני פגשו ראש של חלוץ שנגח אותן פנימה. כמו כן, בקהאם ידוע בבעיטות החופשיות המדויקות שלו. בקאהם זכה עם היונייטד במספר רב של אליפויות וגביעים וב־1999 היה חלק מרכזי ב"טרבל" - זכייתה של מנצ'סטר יונייטד בגביע אירופה לאלופות, באליפות הפרמייר ליג ובגביע האנגלי.

בינואר 2007 נודע, שעם סיום חוזהו בריאל מדריד בסוף עונת 2006/2007, יעבור בקהאם למועדון האמריקאי לוס אנג'לס גלאקסי וירוויח 250 מיליון דולר בחמש שנים. על פי בקהאם, אחת הסיבות למעבר היא לגרום לצעירים בארצות הברית לאהוב כדורגל, אשר אינו נחשב שם לאחד מענפי הספורט הפופולריים. בדיוק בעונה האחרונה שלו בריאל, בקהאם זכה איתה באליפות ספרד. בשנת 2007 חתם בקהאם עם חברת אמפריו ארמאני על חוזה למשך 3 שנים תמורת 40 מיליון דולר לפרסום ההלבשה התחתונה של החברה.

בקהאם הוא שחקן מפתח בנבחרת אנגליה אך בטורנירים האחרונים (מונדיאל 1998, יורו 2004) הוא נכשל ברגעי האמת. במונדיאל 1998 הוא הורחק בשמינית הגמר עקב עבירה ברוטלית וברבע גמר טורניר יורו 2004 הוא החטיא פנדל מכריע מול פורטוגל שגרם לסיום דרכה של הנבחרת האנגלית בטורניר. בעקבות המקרים הללו בקהאם נחשב לעתים לשנוא האוהדים האנגלים, למרות זאת, בקהאם היה קפטן הנבחרת האנגלית ואחד משחקני המפתח בה. השער הראשון שהבקיע בקהאם במדי נבחרת אנגליה היה בבעיטה חופשית במונדיאל 1998 במשחק מול נבחרת קולומביה בניצחון 2:0.

אחרי ההפסד ללנבחרת פורטוגל בבעיטות עונשין ברבע גמר מונדיאל 2006 ויתר בקהאם על סרט הקפטן ולאחר זמן קצר המאמן החדש סטיב מקלארן הודיע על ניפויו של בקהאם מנבחרת אנגליה. במאי 2007 הוחזר בקהאם לנבחרת אנגליה .

אלי אוחנה (נולד ב-1 בפברואר 1964), כדורגלן ישראלי וכיום מאמן. הבקיע 142 שערים בליגת הכדורגל הראשונה בישראל ונחשב לאחד מטובי השחקנים ששיחקו בליגה זו.

את הקריירה המקצועית שלו החל בקבוצת הילדים של בית"ר ירושלים בגיל 11. תחת שרביטו של המאמן דוד דוידוף הוא התבלט בכשרונו כחלוץ מחונן וכובש שערים והועלה מהר מאוד לקבוצת הבוגרים. בשנות ה-80, יחד עם אורי מלמליאן, כוכב אחר של הקבוצה, היה אוחנה שותף לזכייה היסטורית של בית"ר ירושלים באליפות המדינה, ובשני גביעי המדינה.

בשנת 1987, כשהוא בן 23, ניסה את מזלו באירופה. הוא חתם בקבוצת מכלן מבלגיה והוביל אותה לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988, לאחר שכבש בחצי הגמר ובישל את שער הניצחון במשחק הגמר - מול קבוצת אייאקס אמסטרדם מהולנד. בתום העונה זכה בפרס בראבו המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייתה של מכלן באליפות ראשונה אחרי 41 שנה. כמו כן נבחר אוחנה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי לכדורגלן הצעיר (מתחת לגיל 23) הטוב ביותר המשחק באירופה, תואר הניתן על בסיס שנתי לשחקנים המשחקים בליגת האלופות, גביע אופ"א או גביע המחזיקות. אוחנה גם הוזמן לשחק במדי נבחרת "שאר העולם" במשחק ראווה.

למרות ההצלחה הגדולה באירופה, חזר אוחנה לארץ לאחר ארבע שנים והרפתקאה קצרה בספורטינג בראגה הפורטוגלית, וחתם מחדש בקבוצת האם שלו, ששיחקה אז בליגה הארצית (בעבר הליגה השנייה). הוא סייע בעלייה לליגה העליונה, והיה אחד מהשחקנים המרכזיים בקבוצה בשלוש השנים בהן זכתה באליפות: ב-1993 (עונה לאחר שהקבוצה עלתה ליגה), 1997 (בה זכה ככדורגלן העונה בפעם השנייה) וב-1998. בעקבות פציעתו בשנת 1997, פרש מהמשחק והתמנה לעוזר מאמן בית"ר וב-1999 למאמן הראשי. לאחר עונה אחת בלבד עזב לקבוצת בני יהודה ואימן אותה בעונה בה ירדה לליגה הלאומית. לאחר שעזר לה לעלות ליגה בחזרה לליגת העל, שב וקיבל את שרביט המאמן בבית"ר ירושלים, ואותה הצעיד להופעה בזירה האירופית בפעם הראשונה מאז עשה זאת בשנת 2000.

בקיץ 2005 נרכשה קבוצת בית"ר י-ם על ידי המיליארדר היהודי-רוסי ארקדי גאידמק, כתוצאה מכך חל פיחות במעמדו של אוחנה בקבוצה, עד שב-10 בספטמבר (בעקבות ראיון למוסף "7 ימים" בו אמר גאידמק על אוחנה כי הוא "לא מנהיג" וכי לא יתן לו להמשיך בקבוצה למשך זמן) הודיע אוחנה על התפטרותו מאימון הקבוצה. במסיבת עיתונאים בה הודיע על התפטרותו אמר אוחנה כי "בית"ר י-ם היא הקבוצה שלי ותישאר שלי לנצח". לאחר כחודשיים מהתפטרותו, הצטרף אוחנה לצוות הפרשנים של ערוץ 10 בתוכנית סיכום המחזור "דאבל-פס". ב-29 בינואר 2006 הוא חזר לאמן כשחתם לעונה וחצי בהפועל כפר סבא מהתחתית, במצב של סיכוי כמעט קלוש להשאר בליגת העל. שורה של ניצחונות (יחד עם הפסדים רבים של היריבה לתחתית, הפועל נצרת-עילית) השאירה במחזור האחרון את הקבוצה בליגת העל, ואלי אוחנה נבחר ל"מאמן העונה" בתום העונה. בתום עונת 2007/08 ירדה הקבוצה ליגה, ולאחר כשבועיים מונה אוחנה למאמן נבחרת הנוער.

ב 2008-2009 אוחנה עובד כפרשן בערוץ הספורט וכחבר פאנל בתוכנית יציע העיתונות.

אוחנה נישא בחודש דצמבר 1991 לדוגמנית רונית בן בסט, עמה הביא לעולם את בנו היחיד - תום (למרות זאת - אוחנה עצמו מחשיב את שלי, בתה של בן בסט מנישואים קודמים, כבתו לכל דבר). בחודש אפריל 2004 עברה רונית לגור בנפרד מאלי. השניים בחרו לחיות בנפרד ולא להתגרש.

כיום  - 2009 בת הזוג של אוחנה היא עדי גלסקה שדרנית הספורט.

אדסון ארנטס דו נסימנטו (נולד ב־23 באוקטובר 1940) הנודע בכינויו פלה הוא שחקן כדורגל ברזילאי, נחשב על ידי רבים לשחקן הגדול בכל הזמנים. הוא היה שחקן וירטואוז, משחק בשתי הרגליים, מבקיע גולים מצוין, בעל יכולות כדרור ומסירה גבוהות, ובעל יכולת הגנתית טובה יחסית לחלוץ.

פלה התחיל את הקריירה במועדון הכדורגל סנטוס ב-1956, בגיל 15, ושיחק את משחקו הבינלאומי הראשון רק עשרה חודשים לאחר מכן. עם נאמנותו למועדון, הוא נשאר בסנטוס לאורך כל הקריירה שלו. ב-1958 פלה הפך לשחקן הצעיר ביותר שזכה בגביע העולם בכדורגל (שנערך בשבדיה) בגיל 17. הוא שיחק בעוד 2 נבחרות ברזיל זוכות גביע העולם ב־1962 וב־1970. הקבוצה של 1970, עם שחקנים מפורסמים כמו ריבלינו, ז'אירזיניו וטוסטאו, נחשבת לאחת הקבוצות הגדולות מאז ותמיד בגביע העולם. הוא הפסיד את רוב משחקי המונדיאל ב־1962 וב־1966 מכיוון שסבל מפציעות בחלקים המוקדמים של הטורניר.

אחרי פרישתו מכדורגל ברזילאי ב־3 באוקטובר 1974, הוא הצטרף לניו יורק קוסמוס מהליגה האמריקאית ששיחק בה גם מרדכי שפיגלר. הוא שיחק את משחקו המקצועני האחרון ב־1 באוקטובר 1977 מול תכולה מלאה של אצטדיון ג'יאנטס נגד קבוצתו הקודמת, סנטוס. הוא שיחק את המחצית הראשונה עם קוסמוס ואת השנייה עם סנטוס. כל הכרטיסים למשחק נמכרו 6 שבועות לפני מועדו.

פלה נמצא במקום ה־4 ברשימת כובשי כל הזמנים בגביע העולם עם 12 שערים, והוא השחקן היחד שזכה ב־3 גביעים עם קבוצתו. סיים את הקריירה עם סכום כללי של 1281 שערים ב־1363 משחקים, מה שהופך אותו לאחד השחקנים היעילים בהבקעת שערים מאז ומתמיד. ב־92 ההופעות שלו בנבחרת ברזיל בכדורגל הבקיע 77 שערים.

פלה קיבל את מדליית הזהב של ברזיל לשירות יוצא מן הכלל לספורט, לפני שהפך לשר הספורט ב־1994.

הוא נבחר לספורטאי המאה על ידי הוועדה אולימפית ב־1999. ככל הנראה פלה הוא השחקן הכי מפורסם בכדורגל העולמי, כשהכינוי שלו מזוהה אפילו על ידי כאלה שלא מתעניינים בכדורגל.

ב-4 במרץ 2004 בחר פלה את 125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם במסגרת חגיגות 100 לפיפ"א. פלה הוא השחקן היחיד בהיסטוריה ששבר את מחסום ה-1000 שערים. הוא כבש 1281 שערים בקריירה שלו, שיא שספק אם יישבר אי פעם. פלה הוא גם השחקן הצעיר ביותר שכבש שער במונדיאל.

פלה פרסם מספר אוטוביוגרפיות וכן נעשו עליו מספר סרטים דוקומנטריים, ביניהם הסרט "Pelé Eterno" - "פלה לנצח" משנת 2004.

בשנת 1981 פלה צולם לסרט "הבריחה לניצחון" ביחד עם סילבסטר סטאלון, בובי מור ועוד מפורסמים.

בשנת 1961 הגיע פלה עם קבוצתו סנטוס לישראל למשחק ראווה נגד קבוצת כוכבים מעורבת משחקני האלופה הפועל פתח תקווה וקבוצת מכבי תל אביב. המשחק נערך ב-11 ביוני באצטדיון רמת גן סנטוס ניצחה בתוצאה 1:3.

כריסטיאנו רונאלדו דוס סאנטוס אוויירו (נולד ב-5 בפברואר 1985, הגיית השם הנכונה בפורטוגזית אירופית: כרישטיאנו רונאלדו דוש סאנטוש אוויירו) הוא כדורגלן פורטוגזי, שחקנה של מנצ'סטר יונייטד ונבחרת פורטוגל.

רונאלדו נולד בפונשל, בירת איי מדירה ששייכים לפורטוגל. הוא נקרא על שם רונלד רייגן, נשיא ארצות ‏הברית לשעבר, שאביו העריץ. לרונאלדו אח אחד ושתי אחיות.‏

כבר בגיל צעיר הציג רונאלדו כישרון בכדורגל. יכולות אלו ‏הובילו להתעניינות מצד קבוצות כדורגל שונות בפורטוגל. למרות הצעות מפורטו בואבישטה, הוא בחר לשחק בקבוצת הנוער של ספורטינג ליסבון, הקבוצה אותה אהד מילדות. רונאלדו המשיך לפתח את כישרונו ברמות הנוער השונות של הקבוצה, ובעונה הראשונה אף שותף בקבוצה הבוגרת.

בהיותו בן 17, רונאלדו ערך את הופעת הבכורה נגד מוריירנסה, בו הבקיע שני שערי בכורה. רונאלדו אף הבקיע שער נוסף כנגד היריבה לאליפות פורטוגל, בואבישטה. באליפות אירופה עד גיל 19, נצפה רונאלדו על ידי סקאוטרים של הקבוצות ליברפול ויובנטוס, שהתרשמו מאוד מיכולתו האישית כאשר נבחרתו הדיחה את נבחרת אנגליה.

שיתוף פעולה של ריקארדו קווארסמה הפורטוגזי ורונאלדו תרם לזכיית הקבוצה באליפות.

בסופו של דבר, עזבו שניהם את ספורטינג. בעונה שלאחר מכן, חתם קווארסמה במועדון הכדורגל ברצלונה, בעוד שרונאלדו חתם במנצ'סטר יונייטד, זמן קצר לאחר שבמשחק ידידות בין קבוצתו לבין מנצ'סטר יונייטד. במשחק רונאלדו זכה בתואר שחקן המשחק על פי עיתוני פורטוגל כאשר ספורטינג ליסבון ניצחה 3-1. ב-12 באוגוסט 2003, רונאלדו נצפה באצטדיון אולד טראפורד, ובמנצ'סטר יונייטד הודיעו על רכישתו.‏ העסקה הפכה את רונאלדו, שעוד לא היה בן 21, לשחקן הצעיר ביותר בבריטניה שזוכה לשכר כה גבוה, כשמנצ'סטר יונייטד משלמת עליו 12.24 מיליון ‏פאונד בשתי עונות, דבר שהעלה מספר תהיות.

שמונה ימים לאחר מכן הוא שיחק את משחק הבכורה שלו בנבחרת פורטוגל הבוגרת מול נבחרת קזחסטן.‏

הבכורה שלו במועדון הייתה נגד בולטון במחזור הפתיחה של הפרמיירליג. רונאלדו שיחק היטב, ולמחרת התקשורת הכריזה עליו כאחד השחקנים הטובים ביותר ששיחקו ביונייטד, כשהיא משווה אותו ‏לאגדת הכדורגל ג'ורג' בסט.‏

שערו הראשון היה ב-20 במרץ 2004 בניצחון 3-0 באולד טראפורד על טוטנהאם.‏

רונאלדו התפתח בעונתו הראשונה במנצ'סטר ונעשה שחקן הרכב בנבחרת ‏פורטוגל. הוא שיחק תפקיד מרכזי בהתקדמות הנבחרת עד לגמר יורו 2004 אותו אירחה פורטוגל. נבחרתו של רונאלדו פגשה בגמר את יוון, ואף על פי שפורטוגל הייתה העדיפה במשחק, היא ‏הפסידה 1-0 מקרן של נבחרת יוון.‏

רונאלדו השתתף גם באולימפיאדה, בה הודחה פורטוגל בשלב רבע הגמר, ומאוחר יותר חזר לעונתו השנייה במנצ'סטר בה הוא המשיך ביכולתו הטובה מסוף עונתו הראשונה בקבוצה.

בשנת 2006 נפטר אביו של רונאלדו, אך השחקן הצעיר הצליח להתגבר על הזעזוע ונתן את עונתו הטובה ביותר במועדון עד אז, בה הבקיע 23 שערים ובישל 20 אחרים.

ב-13 באפריל 2007 חתם על הארכת חוזהו ביונייטד, בעקבותיו ירוויח £120,000 לשבוע, נתון אשר הופך את רונאלדו לשחקן היקר ביותר בתולדות המועדון.

ב-1 בספטמבר חשף עיתון הסאן הלונדוני כי רונאלדו וחברו לקבוצה אנדרסון, התהוללו עם 5 פרוצות באורגיה בביתו של כריסטיאנו רונאלדו. עם זאת, לא ניכרה השפעה על ביצועיו במשחקים שכן עונה זו הייתה אף יותר טובה מקודמתה - הוא הבקיע 43 שערים בכל המסגרות וכן סיים במקום השלישי בהצבעות לכדורגלן השנה בעולם של פיפ"א לשנת 2007, אחרי ליונל מסי וקאקה. בליגה, עזר למנצ'סטר יונייטד לזכות באליפות בפעם השנייה ברציפות עם 31 שערי ליגה. בזכות עונה נהדרת זו, רונאלדו נחשב בעיני רבים כשחקן הטוב בעולם. הוא היה מלך שערי ליגת האלופות עם 8 שערים, אחד מהם היה במשחק הגמר כנגד צ'לסי. בזכות כך, נבחר רונאלדו לשחקן המצטיין בטורניר. בקיץ השתתף רונאלדו ביורו 2008 עם נבחרת פורטוגל אך נפצע וכתוצאה מכך החמיץ את תחילת עונת 2008/09.

בדצמבר 2008 הוענק לו פרס כדורגלן השנה באירופה מטעם עיתון "פראנס פוטבול" ובינואר 2009 זכה בתואר כדורגלן השנה בעולם לשנת 2008.

פאר משחקת בנבחרת ישראל משנת 2002, ושותפה בכירה להישג השיא של הנבחרת בשנת 2007, ההעפלה של הנבחרת לבית העליון של גביע הפדרציה, בו משחקות שמונה נבחרות הנשים בעלות ההישגים הטובים ביותר בעולם.

דרוג השיא אליו הגיעה עד כה, הוא המקום ה-15 בסבב הטניס העולמי לנשים (ב-29 בינואר 2007), זהו הישג שיא של טניסאית ישראלית בדירוג העולמי, אותו היא חולקת יחד עם הטניסאית אנה סמשנובה (אשר דורגה במקום ה-15 בשנת 2003).

כשחקנית בוגרת פאר זכתה באליפות ישראל לנשים בשנים: 2001, 2003, 2006 ו- 2007 והיא מדורגת ראשונה בישראל משנת 2005.

שחר פאר נולדה בירושלים, בת לדב פאר, לימים מנכ"ל חברת בבילון. זמן קצר לאחר לידתה עברה משפחתה ליישוב מכבים. היא החלה לשחק טניס כבר מגיל צעיר ועוד כנערה זכתה בטורניר הטניס הבינלאומי ברעננה ובמקום השני באליפות ישראל לנשים. היא דורגה במקום השלישי בעולם לנוער. כמו כן זכתה פאר בסבב הנערות באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2004 ובטורנירים רבים נוספים.

בשנת 2001, זכתה פאר באליפות ישראל לנשים. בשנת 2002 הייתה היא במקום ה-832 בדירוג העולמי.

פאר זכתה באליפות ישראל לנשים, בשנת 2003. פאר כמעט והפסיקה להתחרות בסבב הנערות והתחילה באופן מועט לשחק בתחרויות בדרג נמוך (תחרויות ITF). את שנת 2003 גמרה במקום ה-709 בעולם לאחר ששיפרה 123 מקומות בדירוג העולמי מסוף השנה הקודמת.

בשנת 2004, כשהגיעה לגיל 17, היא החלה את דרכה המקצוענית. את השנה סיימה במקום ה-183 בדירוג העולמי לנשים, זאת לאחר שיפור של 526 מקומות מהדירוג בסוף השנה הקודמת.ביוני 2005 העפילה לרבע גמר הזוגות בטורניר וימבלדון עם בת זוגה ורה דושבינה. היא התגייסה לצה"ל באוקטובר 2005 וזכתה למעמד של "ספורטאית מצטיינת". בסוף שנת 2005 היא טיפסה למקום ה־45 בדירוג העולמי לנשים.

עד שנת 2008 היא התקדמה בדירוג והגיע עד מקום 15 בדירוג העולמי בשנה האחרונה היא קצת התדרדרה אבל אנחנו בטוחים שהיא תמשיך לתת את הטון ולהתקדם בדירוג .

מייק טייסון (באנגלית: Mike Tyson) (נולד ב-30 ביוני 1966) הוא מתאגרף אמריקאי לשעבר, שהיה אלוף העולם במשקל כבד. טייסון הוא אחד המתאגרפים המצליחים והשנויים במחלוקת ביותר בהיסטוריה.

טייסון נולד וגדל בברוקלין, ניו יורק בשכונות העוני השחורות של ארצות הברית. טייסון נולד בשם מייקל ג'רארד קירפטריק ללורנה וג´ימי. אביו נטש אותו כשהיה תינוק, ולכן לאחר מכן שינה מייקל את שם משפחתו לשם משפחתה של אמו לפני הנישואים, טייסון. כ"ילד רחוב" אהב טייסון להסתובב ברחובות ניו יורק המסוכנים. טייסון הצעיר אהב במיוחד בעלי חיים, ובעיקר בעלי כנף. האירוע הראשון שהעיד על עתידו כמתאגרף התרחש כשפרחח בן 15 ערף את ראשה של אחת מהיונים שלו, בתגובה, טייסון בן התשע כמעט ערף את ראשו של חבר הכנופיה. הדבר היחידי שהיה לטייסון בילדותו הם היונים. לטייסון היה מבנה בית קטן ושם יונים שהאכיל וגידל. כל כמה ימים היה מעיף לאוויר החופשי כמה יונים ואפילו מספר שהן היו חוזרות. מאז אותו מקרה, כולם בשכונה קראו לו "מייק טייסון", והילד הקטן, מוקסם מהכוח הרב שנוצר בגופו, החל בשרשרת מעשי ביזה, תקיפה ופריצה. בשל כך בגיל צעיר טייסון נלקח לפנימייה בניו יורק. באותה הפנימייה התיידד עם מדריך בשם ג'ימי סטיוארט שהיה מתאגרף מקצועני. סטיוארט לימד את טייסון אגרוף. ובגיל 14 לקח סטיוארט את טייסון למאמן הטוב ביותר בכל הזמנים - קאז דימאטו. לאחר כמה חודשים של אימונים קשים, הכריז בגאווה דימאטו שהילד הולך להיות אלוף העולם.

תחילה, טייסון יצא לקרבות אימון נגד ווינסטון בנט והנרי טילמן. לאחר כמה שנים של אימונים וקרבות, הכול נראה מושלם, קאז דימאטו המאמן המבוגר שהיה כבר בן 77 התלהב יותר ויותר מהילד ונתן לו את כל הקרדיט. במרחק נגיעה מהתואר ועוד כמה קרבות אחדים כדי שטייסון יקטוף את התואר הגדול ביותר, מת דימאטו מדלקת ריאות. טייסון לקח קשה את מוות "אביו השני" ומאמנו ונשבע שיקח את התואר אך ורק למענו. ואחרי פחות משנה לקח טייסון את התואר והפך למתאגרף הצעיר ביותר שלקח את תואר ה-WBC (בגיל 20) לפני התואר היה צריך לעבור טייסון סדרה של קרבות קשים נגד מיץ´ גרין וג´יימס טיליס שאותם ניצח אך לא בנוק אאוט.

כל מי שמכיר את השם "טייסון", ישר עולה לו בראש המילה "פחד" מייק טייסון - המתאגרף האכזרי ביותר בכל היסטוריית האיגרוף, לא רק בזירה. את השערוריות של טייסון אי אפשר לספור, אבל כולם יודעים שבתוך האדם 'הרע' והאכזרי תמיד נמצא מייק הקטן.

מייק טייסון בן 18 וחצי (1985), מייק האנונימי מתחיל בקרבות. בתחילת הקריירה, טייסון היה מתאגרף למופת. צעיר, כשרוני, מהיר, חד והכי חשוב: טוב! הוא ניצח את יריביו בקלות. לאחר 16 קרבות שבכולם ניצח טייסון בנוק אאוט הגיע טייסון מול ג'יימס טיליס. טיליס היה פייבוריט ברור, אבל רק בגלל העובדה שאת טייסון לא הכירו. בסיבוב השני, אחרי שטייסון חמק כ"כ הרבה מטיליס וכלל לא נפגע, הוציא טייסון מכה, לא ממש חזקה ולא ממש מדויקת אל הפנים של טיליס. נחשו מה? ספירת חובה לג'יימס טיליס. התסכול היה על פניו של טיליס המאוכזב ובכל ירידה לסיבוב הוא התגרה בטייסון הצעיר. בסיבוב החמישי, עם צלצול הפעמון היכה טייסון ממש בטעות בטיליס. לטיליס המעוצבן היה תירוץ מצוין כדי להמשיך לחבוט בטייסון שלא נשאר חייב והשניים נרגעו בעזרת השופט. פעם ראשונה אנשים ראו שטייסון - המתאגרף ה'שקט' והצעיר מסתבך באיזשהי תקרית. זהו המקרה הראשון שטייסון "הסתבך" בו אי פעם. אחרי הזכייה בתואר הגדול של ה-WBC המשיך טייסון להפגין יכולת טובה בזירה וניצח קרבות בנוק אאוטים מדהימים.
בשנת 1992, טייסון היה חשוד בביצוע אונס בטקס מלכת היופי השחורה של ארצות הברית. "בגלל עדות שקר" (כך טוען טייסון) נכנס לכלא ל-3 שנים (מ-1992 עד 1995).
השמועות אמרו שרק אחרי שהשתחרר טייסון מהכלא הודתה אמה של ה'נאנסת' כי טייסון לא אנס אותה. אנשים מצד הנאנסת אמרו גם הם כי היא המציאה את הסיפור.
לבסוף טייסון שוחרר בערבות, וככל שעבר הזמן אנשים התחילו להבין כי 'פרשת האונס של טייסון' - לא הייתה ולא נבראה.
לאחר שהשתחרר טייסון מהכלא קיים קרבות נגד יריבים קלים ואז הגיע לקרב על התואר, אותו תואר שלקח ב-1986. כמעט 10 שנים חלפו מאז וטייסון מתמודד מול פרנק ברונו על התואר. טייסון מנצח בסיבוב ה-3 ושוב זוכה בתואר.
אחרי הזכייה, הציג טייסון את עצמו כ'מוסלמי החדש'. בתקופתו בכלא התקרב טייסון אל הדת המוסלמית, התאסלם ושינה את שמו למאליק עבדול עזיז.
בשנת 1997, שנה לאחר ההפסד מול הוליפלד בסיבוב ה-11 הגיע טייסון כדי לנסות שוב מול המתאגרף איוונדר הוליפלד. במהלך הקרב, בסיבוב השלישי, נשך טייסון פעמיים את אוזנו של הוליפלד, בפעם השנייה אף ירק אותה לרצפה. בנוסף הוא גם דחף את הוליפלד והקרב נעצר. כתוצאה מכך, טייסון נקנס ב-3 מיליון דולר והושעה לשנה מהאיגרוף.
אחרי אותו מקרה, ובשנה שטייסון לא התקרב לזירה, התקרב טייסון יותר ויותר לדת האיסלם. קעקועים נוספים נוספו לגופו. לאחר מכן, טייסון חזר לזירה שוב.
בשנת 1999 התמודד טייסון מול בוט'ה. בסיבוב סיבוב כלשהו תפס בוט'ה את טייסון ולא עזב לו את היד גם אחרי צלצול הפעמון. טייסון החזיר לו במכות לראש ובוטה, גם הוא לא נשאר חייב והשניים התקוטטו. וכל זה אחרי צלצול הפעמון לסיום הסיבוב. השניים לא נרגעו עד שעשרות אנשים הפרידו ביניהם.
באותו הקרב, מכה אחת מצד טייסון ללב של בוט'ה גמרה את הסיפור. טייסון ניצח בנוק אאוט בסיבוב ה-5. באותה שנה התמודד טייסון מול אורלין נוריס. סיום הסיבוב הראשון וטייסון חובט בנוריס כמה שניות אחרי הצילצול. נוריס, נופל על הרצפה וקם כשהוא טוען שברכו נפגעה. טייסון ניסה לשכנע את נוריס לקום ולהתמודד מולו אבל נוריס פתאום "לא חש בטוב" והקרב בוטל כבר אחרי סיבוב אחד.
באותה שנה ריצה טייסון שלושה וחצי חודשי מאסר בפועל בשנת 1999 לאחר שהורשע בתקיפת שני רוכבי אופנועים.
בשנת 2000 טייסון התמודד מול לאו סברייס האמריקאי הענק. טייסון הפיל תוך כמה שניות את סברייס ב-Hook נפלא.
ספירת חובה לסברייס וטייסון הרגיש שהקרב בכיס שלו. הוא התחיל להסתער במכות (חוקיות) לגופו ופניו של סברייס. וסברייס המסכן לא ידע מה לעשות וחיפש לחבק את טייסון כדי שהשופט יעצור לכמה שניות את הקרב.
בסופו של דבר, הצליח סברייס לחבק את טייסון, אבל טייסון לא נרגע והמשיך להכות בסברייס בכל הכוח. השופט ניסה להפריד, וממש בלי כוונה טייסון חבט בשופט והשופט נפל לרצפה. המכה לשופט הייתה בלי כוונה אך נראתה מאוד גרוע. אחר כך טייסון התנצל. ובסופו של דבר, אחרי הפסקת הקרב והרגעת השניים. השופט קבע משום מה ניצחון לטייסון. בתחילת שנות ה-2000 טייסון התחיל עם האיומים והקללות.
כששמע שלנוקס לואיס רוצה להתמודד איתו אמר טייסון: "אני האלוף האכזרי וחסר המעצורים ביותר אי פעם. אף אחד לא יכול לעמוד מולי. אני רוצה את הלב שלך! אני רוצה לאכול את הילדים שלך!" ולאחר מכן השליך טייסון אבן קריסטל לראשו של אחד העיתונאים במלון בקובה ופצע אותו בראשו.
בשנת 2002 לפני הקרב מול לואיס, כשעלו לשידור בתוכנית אירוח וספורט, הגיע טייסון אל לואיס והלך איתו מכות לעיני מיליוני צופים. טייסון התנפל על לואיס שלא יכל לעשות כלום ואנשים רבים הצליחו בסופו של דבר להוציא את טייסון מכל הבלאגן. אך הוא לא נרגע. שרשרת קללות 'עסיסיות' מצד טייסון אל לואיס הרסה לכולם את הערב.
בין הדברים האלו טייסון גם זרק אבן על צלם באמצע ריצה. בנוסף, טייסון רקד על מכונית של אזרח בארצות הברית ‏‏^[1] וגם התקוטט עם אנשים וגרם לשלושתם להגיע לבית חולים.
באוגוסט 2003 לאחר שנים רבות של מאבקים כספיים, טייסון הכריז לבסוף על פשיטת רגל.
ב11 ביוני 2005 פרש טייסון מעולם האגרוף.

אייל ברקוביץ' (נולד ב-2 באפריל 1972), כדורגלן ישראלי. ברקוביץ' הוא קשר תוקף ו"פליימייקר" (Playmaker) ונחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.

ברקוביץ' שיחק 79 משחקים בנבחרת ישראל במדיה כבש 18 שערים ובעיקר בישל שערים רבים.

אייל נולד וגדל במושב רגבה, והחל את הקריירה במחלקת הנוער של מכבי חיפה. עונת 1990/91 הייתה עונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה ובה כבש 6 שערי ליגה. ברקוביץ' שיחק תחת הדרכתו של המאמן שלמה שרף, שבתחילה מעט לתת לו דקות משחק, אך ככל שהתקדמה העונה, העלה אותן בהדרגה. התנהגות זו של שרף גרמה למספר ריבים בינו לבין ברקוביץ' הצעיר, אך מאוחר יותר הודה הקשר לשרף על גישה זו, אחרי שהבין שהיא הייתה לטובתו. בסיום אותה עונה זכתה מכבי חיפה בדאבל (זכייה באליפות ובגביע המדינה), כאשר לברקוביץ' חלק חשוב ומשמעותי בזכייה.

עונתו הגדולה ביותר הייתה עונת 1993/94, באותה עונה זכתה מכבי חיפה באליפות המדינה ללא אף הפסד, תוך כיבוש 97 שערים, וגם הגיעה לשמינית גמר גביע המחזיקות, כאשר קבוצת פארמה האיטלקית ניצחה 1-0 בישראל, ומכבי חיפה ניצחה 1-0 באיטליה (אלון מזרחי), המשחק הסתיים בתוצאה 1-0 ובתום דו-קרב הפנדלים ניצחה פארמה. בסיום אותה עונה זכה ברקוביץ' בתואר "מלך הבישולים" ונבחר לכדורגלן העונה.

ברקוביץ' שיחק בקבוצה גם בעונת 1994/95, בה הקבוצה זכתה בגביע המדינה אך איבדה את האליפות למכבי תל אביב. עונת 1995/96 הייתה אכזבה למועדון, אף שחוזק בכוכבים כמו חיים רביבו. חיפה הפסידה את שני התארים למכבי ת"א והחלו הדיבורים על "עונה פיננסית" בה חיפה תמכור את רוב כוכביה שאכזבו, ותנסה לאזן את תקציבה הכלכלי. בסיום אותה עונה מכרה חיפה את חיים רביבו לקבוצה הספרדית סלטה ויגו. ברקוביץ' רצה גם הוא לצאת לאירופה אך עדיין לא קיבל הצעה. הוא נשאר לשחק במכבי חיפה גם בעונת 1996/97, ולאחר שני משחקים בודדים, הגיעה הצעה מסאות'המפטון האנגלית, אליה הושאל ברקוביץ'.

את עונת 1996/97 בסאות'המפטון פתח בניצחון מרהיב 6-3 על מנצ'סטר יונייטד, בו כבש ברקוביץ' צמד ובישל שלושה שערים (הוא גם זכה בתואר "איש המשחק" אף על פי שאגיל אוסטנסטאד הבקיע שלושער). במשאל האוהדים על השחקן המצטיין של הקבוצה נבחר ברקוביץ' במקום הראשון גם לפי חוות דעתו של הקפטן הוותיק מתיו לה תיסיה.

בשנת 1998, נבחר ברקוביץ' ברוב הקולות לכדורגלן היובל של חיפה.

בסיום אותה עונה נמכר לקבוצת וסטהאם מהפרמייר ליג ששילמה תמורתו 1.5 מיליון דולר למכבי חיפה. ברקוביץ' שיחק שם שנתיים בהצלחה מרובה, תוך כיבוש ובישול שערים רבים. יחד איתו שיחקו בין השאר ג'ון הרטסון, איאן רייט, פרנק למפארד וריו פרדיננד. ברקוביץ' היה אחד המצטיינים של הקבוצה ובעקבות יכולתו הגבוהה, ציפה לעבור למועדון גדול יותר.

לשיאו הגיע ברקוביץ' במשחק באצטדיון רמת גן בו הביסה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטריה 5-0. ברקוביץ' כיכב, כבש צמד, בישל שער, וזכה לציון 10 בעיתוני הספורט, ציון שאף שחקן עוד לא זכה לקבל במדי הנבחרת.

בעקבות המשחק, ברקוביץ' היה סמוך ובטוח שמקומו בקבוצה גדולה יותר. במשך הקיץ הוא ניסה לעבור למועדון גדול באנגליה או בספרד, אך בסופו של דבר קיבל את הצעתו של מועדון הכדורגל הסקוטי גלאזגו סלטיק, אחד משני המועדונים הבכירים ביותר בסקוטלנד.

בעונת 1999/2000 שיחק בליגה הסקוטית, בקבוצת סלטיק, אחת משתי הקבוצות הבכירות בליגה הסקוטית. סכום הרכישה שלו שעמד על קרוב ל-7 מיליון פאונד, שהיה בזמנו הגבוה ביותר ששולם עבור שחקן בליגה הסקוטית מעולם. ברקוביץ' כבש כ־11 שערים בעונתו הראשונה, אך סלטיק הפסידה את האליפות ליריבתה העירונית השנואה גלאזגו ריינג'רס. על אף שברקוביץ' כבש צמד בדרבי, הוא הצליח להסתבך עם האוהדים ולגרום לכאוס נוראי בינו לבין אוהדי הקבוצה, כאשר הודה בראיון שהריינג'רס היו טובים יותר במהלך כל העונה ולכן מגיעה להם הזכייה באליפות.

בעונתו השנייה, הוחלף המנג'ר קני דלגליש במנג'ר הסקוטי מרטין אוניל. אוניל שיחק בסגנון הגנתי ועד מהרה ברקוביץ' החל למצוא את מקומו יותר על הספסל.

במהלך עונת 2000/01 עבר לקבוצת בלקבורן, מהליגה הראשונה באנגליה (ליגת המשנה), בסיום אותה עונה עלתה הקבוצה לפרמייר ליג ולמרות ההצלחה הרבה, ברקוביץ' בחר דווקא להישאר בליגה הראשונה עוד עונה וחתם בקבוצת מנצ'סטר סיטי, אותה אימן קווין קיגן, גם במנצ'סטר סיטי השידוך עם ברקוביץ' הסתיים בעלייה לפרמייר ליג, רק שהפעם הוא נשאר בקבוצה. במהלך עונותיו בסיטי הוא נחשב לאחד מהשחקנים המועילים ביותר בתולדות הקבוצה.[1]

באמצע העונה האחרונה, עונת 2003/04 בחר לעזוב את מנצ'סטר סיטי מכיוון שלא מצא את מקומו בהרכב הפותח. הוא חתם בקבוצת פורטסמות', שם הוא שיחק לצידם של איגביני יעקובו, טדי שרינגהאם ופיטר ברגר. אף שהביע רצונו לסיים את הקיירה בפורטסמות', עזב בראשית 2005 את הקבוצה, בעקבות מחסור בדקות משחק וחיכוך עם מילאן מנדריץ', שהגיע לתפקיד ניהולי מפנאתנייקוס, וחזר לישראל.

ברקוביץ' רצה לחזור למכבי חיפה, אך להפתעתו יעקב שחר סירב להחתימו. ברקוביץ' ראה זאת כעוול שעליו לא יוכל לסלוח לעולם. במרץ 2005 חתם במכבי תל אביב לעונת 2006-2005 לצד כוכבים כמו אבי נימני וג'ובאני רוסו כחלק מפרויקט "הגלאקטיקוס" השאפתני של לוני הרציקוביץ'. לאחר עונה מאכזבת (בה כבש רק 2 שערים) ומלאת עימותים במכבי תל אביב, ב-7 במאי 2006, בגיל 34, הודיע אייל ברקוביץ' על פרישה ממשחק פעיל.

בעונה שלאחר מכן מונה ברקוביץ' למנג'ר מכבי נתניה תחת חסותו של המליונר הגרמני-יהודי דניאל יאמר. ב-25 ביולי 2006, הגיע ויכוח בין יאמר לבין אייל ברקוביץ' לטונים רמים וכתוצאה מכך פוטר ברקוביץ' ממשרתו כמנג'ר מכבי נתניה. החל משנת 2007 משמש ברקוביץ' ביחד עם אופירה אסייג כמגיש תוכנית ספורט יומית ברדיו 99FM הנמצא בבעלותו של האוליגרך ארקדי גאידמק.

החל מ-2008 מנהל ברקוביץ' בית ספר לכדורגל לילדים ונוער בעיר נשר ליד חיפה. ברקוביץ' מרבה להראות נוכחות באימוני הנערים ולדבריו זוהי תרומתו לקהילה.

בעונת 2008/09 עבד ברקוביץ' כפרשן "המשחק המרכזי" של ליגת העל בכדורגל בערוץ 10 לצדו של השדר יורם ארבל.

במהלך הקריירה שלו, התעמת עם מאמניו ושחקנים רבים נוספים, מקבוצתו ומקבוצות יריבות.

בין התקריותיו המפורסמות זכורות תפיסת האשכים של איציק זוהר, במהלך משחק גביע בין מכבי חיפה למכבי תל אביב וכן אותה בעיטה מג'ון הרטסון במהלך אימון של קבוצת ווסטהאם. מזגו הסוער והגועש של ברקוביץ' הוא הגורם העיקרי למעברי הקבוצות הרבים שלו, מכיוון שעל כישורי המשחק שלו אין מחלוקת.

ברקוביץ' הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "הקוסם", שבו הוא בא חשבון עם שחקנים ומאמנים רבים. זכור לרבים העימות המתוקשר בינו לבין אלי אוחנה, עליו כתב ברקוביץ' בספר "עבד כי ימלוך".

בעקבות הכשלון של ריצ'רד נילסן להעפיל למונדיאל 2002, מונה אברהם גרנט למאמן הנבחרת והחליט להצעיר את הסגל. כתוצאה מהחלטה זו, גרנט לא הזמין את ברקוביץ' לסגל הנבחרת לקראת הקמפיין של מונדיאל 2006, ועל כך יצא קצפו של ברקוביץ' בתקשורת, ויחסיו של ברקוביץ' עם גרנט התערערו פי כמה.

ב-22 באוקטובר 2005 התראיין ברקוביץ' לתוכנית "פגוש את העיתונות" ותקף בה בחריפות את אברהם גרנט ואף מתח ביקורת על ניר קלינגר ובניית הסגל של מכבי ת"א. בין השאר הציע להתמנות למאמן נבחרת ישראל ולספסל את אבי נמני או ג'ובאני רוסו. באותו יום שיחקה מכבי ת"א מול הפועל פתח תקווה וברקוביץ' פתח על הספסל. כתוצאה מכך, הוא החרים את אימוני הקבוצה ושקל לעזוב אותה - תוך שמקורביו רומזים שלא יסכים להיות המסופסל היחידי, אך מאוחר יותר הוא התעשת והתנצל על דבריו בפני קלינגר. באותה עונה הורחק ברקוביץ' ל-6 משחקים בפועל ו-4 על תנאי, אחרי שקילל והשמיץ בחריפות את השופט מאיר לוי בעת משחק התיקו של קבוצתו.

ב-25 ביולי 2006, ויכוח בין יאמר לבין אייל ברקוביץ' עלה לטונים רמים, וברקוביץ' פוטר ממשרתו כמנג'ר מכבי נתניה.

בשנת 2007 התעמת עם מאמן קבוצת הילדים של מכבי הרצליה בה משחק בנו ותקף אותו בקללות באוטובוס הקבוצה לעיני הילדים ההמומים, עקב כך הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ידי הקבוצה.

ברקוביץ' בן לזאב ולאה ברקוביץ'. אביו של ברקוביץ' היה דומיננטי בקידום קריירת הכדורגל של אייל והעניק לבנו תמיכה רבה.

לברקוביץ' אח בשם ניר, שניסה אף הוא את כוחו בכדורגל אך ללא הצלחה יתרה.

ברקוביץ' נשוי לטלי (בחתונה נכח נשיא מדינת ישראל דאז עזר ויצמן) ואב ל-3 ילדים. בנו משחק בקבוצת הילדים של מכבי חיפה.

ליונל אנדרס מסי (בספרדית: Lionel Andrés Messi; נולד ב-24 ביוני 1987 ברוסאריו שבארגנטינה) הוא כדורגלן ארגנטינאי המשחק כקיצוני ימני, בקבוצת ברצלונה ובנבחרת ארגנטינה. מסי נחשב לאחד השחקנים הצעירים הטובים בעולם ואף ליורשו של דייגו מראדונה, ומכונה "מראדונה החדש". מראדונה עצמו מחשיב את מסי כיורשו והביע זאת מספר פעמים בכלי התקשורת. הוא מכונה "La Pulga" - הפרעוש וכן "El Messiah" - המשיח.

מסי החל את הקריירה בניואל'ס אולד בויס, אחת משתי הקבוצות הבכירות של העיר רוסאריו (לצד רוסאריו סנטרל). בגיל 11 אובחן מסי כסובל מהפרעת גדילה והזדקק לטיפולים יקרים בהורמון הגדילה. בגיל 13 נסע למבחנים בברצלונה והרשים את קרלס רשאק, אז מנהל הקבוצות הצעירות של הקבוצה (ומאמן הקבוצה הבוגרת למשך תקופה קצרה כעבור מספר שנים). ברצלונה החליטה להחתים את מסי ובנוסף גם מימנה את הטיפולים ההורמונליים (הוא החל את הטיפול בגובה 1.40 מ' וכיום גובהו 1.69 מ').

במשחק הבכורה בקבוצת הנערים כבש חמישייה ובישל שלושה נוספים. בהמשך הצטרף לקבוצת הנוער הבכירה בשורותיה המשיך להצטיין והתקדם לברצלונה ג'. 9 משחקים בלבד בהם כבש 5 שערים ובישל עוד ארבעה הביאו את הצוות המקצועי של הקבוצה לקדמו הפעם לקבוצת המשנה של המועדון, ברצלונה ב'. ב- 30 משחקיו בקבוצת המשנה כבש מסי 37 שערים ואף זכה לשחק במשחק הידידות של הקבוצה הבוגרת מול פורטו כשהוא בן 16 בלבד (נובמבר 2003).

ב-16 באוקטובר 2004, כשהוא בסך הכול בן 17, 3 חודשים ו-23 ימים ערך מסי את הופעת הבכורה שלו בקבוצת ברצלונה במשחק הדרבי מול אספניול, בכך היה מסי לשחקן הצעיר בתולדות המועדון.

ב-1 במאי 2005, כשהוא בן 17, 10 חודשים ו-7 ימים, הפך מסי לכובש הצעיר בתולדות המועדון כאשר הבקיע מול אלבסטה, מסי כבש את שערו בהקפצה מעל השוער, מספר דקות לאחר ששער דומה נפסל בטענת נבדל. הוא שיחק בעוד 6 משחקים וזכה יחד עם הקבוצה באליפות הליגה.

מסי צורף לסגל הקבוצה הבוגרת של ברצלונה בעונת 2005/06, בעת רישומו בסגל מסי היה מצוי בתהליך קבלת אזרחות ספרדית ובסגל היו רשומים 3 זרים נוספים, ומשום כך נשמעה תרעומת מצידן של קבוצות מסוימות בליגה כשהבולטת ביניהן הייתה אלאבס. הוא ערך הופעת בכורה בליגת האלופות ב-27 בספטמבר 2005 במשחק מול אודינזה. הוא יצר קשר הדוק עם רונאלדיניו וביחד עם חלוץ הקבוצה, סמואל אטו, יצרו השלושה משולש התקפי מרשים אשר זכה לכינוי R.E.M. הוא סיים את העונה עם 6 שערים ב-17 משחקים ובנוסף שער אחד מתוך 6 הופעות בליגת האלופות. הוא עזר לקבוצה לזכות באליפות בפעם השנייה ברציפות ולזכייה בליגת האלופות, השנייה בתולדות המועדון. פציעה קשה שעבר במהלך העונה השביתה אותו למספר חודשים וגרמה להיעדרותו מגמר ליגת האלופות.

מסי החל את עונת 2006/07 היטב, אך פציעה נוספת השביתה אותו לחודשיים. הוא חזר מהפציעה בצורה מרשימה, כבש שלושער בתיקו 3:3 של קבוצתו במשחק הסופר קלאסיקו מול ריאל מדריד וקיבל מחמאות רבות על יכולתו במשחק. ב-18 באפריל 2007 כבש מסי צמד שערים בניצחונה של קבוצתו על חטאפה במסגרת חצי גמר הגביע הספרדי. בשער הראשון קיבל מסי את הכדור במחצית המגרש ועבר בדרכו להבקעת השער 4 שחקנים ואת השוער, שער שהזכיר את שערו המפורסם של דייגו מרדונה מול אנגליה במהלך מונדיאל 1986.  ב-9 ביוני 2007 שיחק מסי עם ברצלונה נגד אספניול והבקיע שער בידו, כפי שעשה מרדונה נגד אנגליה במהלך משחק רבע גמר בין שתי הקבוצות במונדיאל 1986, שער שכּונה שער יד האלוהים.

מסי התחיל את העונה הבאה בכושר טוב שהציב אותו כשחקן הטוב בעולם בעיני רבים ביחד עם קאקה וכריסטיאנו רונאלדו. רבים הסכימו כי מסי הוא השחקן הצעיר המוכשר ביותר. [2] בעונה זו מסי זכה ב"כדור הארד" שמוענק מדי שנה לכישרונות מבטיחים מתחת לגיל 21, וכמו כן הוא זכה באותה עונה במקום השני בכדורגלן השנה בעולם, הישג לא רגיל לשחקן בגילו. מסי הבקיע מספר שערים חשובים, ביניהם במשחקים נגד אולימפיק ליון וסלטיק בליגת האלופות. מסי סבל פעמיים מקרע בשריר הירך, ולכן החמיץ חלק נכבד מן העונה. בכל זאת, סיים מסי את העונה עם 10 שערי ליגה ושישה שערים בליגת האלופות.

עם עזיבתו של רונאלדיניו בקיץ, קיבל מסי את חולצה מספר 10 של הקבוצה והפך מסי לשחקן המרכזי בה. מסי היה שותף עם ברצלונה לרצף ניצחונות מהגבוהים שידעה אי פעם. בדצמבר 2008 נבחר על ידי מגזין "פראנס פוטבול" ככדורגלן השני הטוב ביותר באירופה לאותה שנה. עד ינואר 2009 הבקיע 20 שערים ב-22 משחקים (או 1793 דקות), ממוצע של שער כל 90 דקות.

ליונל הוא השחקן הכי קרוב שיהיה בשנים הקרובות לגדול מכולם - מראדונה.

העמוד של מסי באתר הרשמי של ברצלונה

יוסי שי בניון (נולד ב-5 במאי 1980) הוא כדורגלן ישראלי הנחשב בעיני רבים לאחד הכדורגלנים הישראלים הפעילים הבכירים ביותר כיום, ולאחד הטובים בכל הזמנים. בניון הוא קפטן נבחרת ישראל ושחקן במועדון הכדורגל ליברפול. הוא משחק כקשר התקפי והתפרסם ביכולת הכדרור שלו, ביכולתו לשנות את פני המשחק בהברקות של רגע,ביכולת המסירה שלו וכן בהיותו מבקיע שערים מצטיין. זכה בתקשורת הישראלית לכינויים "הילד" ו"היהלום".

בניון נולד בדימונה ושיחק בקבוצת הנוער של הפועל באר שבע. בגיל 15 הצטרף לאקדמיית הכדורגל של אייאקס אמסטרדם, ושם שיחק עד גיל 17. הוא חזר לישראל בעקבות הבדידות שחש שם והגעגועים למשפחתו.

בגיל 17 וחצי עלה לקבוצת הבוגרים של הפועל באר שבע, אך לא הצליח להציל אותה מירידה לליגה הלאומית. משחקו האחרון במדי הפועל באר שבע היה נגד מכבי חיפה, בו ניצחה באר שבע 1-0 כאשר בניון בעט פנדל מכריע בדקה ה-90, שנהדף על ידי ניר דוידוביץ', אך השער הובקע בריבאונד (כדור חוזר). למרות זאת, הניצחון לא מנע את ירידתה של באר שבע, ותמונתו של בניון ממרר בבכי בעקבות זאת הפכה למפורסמת.

בסיום אותה עונה עבר בניון למכבי חיפה, כאשר הייתה הבנה בין נשיא מכבי חיפה יעקב שחר לנשיא הפועל באר שבע אלי ז'ינו שבניון יושבח בחיפה ושתי הקבוצות יתחלקו ברווחים על מכירת כרטיסו לאירופה.

בניון שיחק במכבי חיפה במשך ארבע עונות וכבש במדיה כ-55 שערים, כולל שני משחקים שבהם כבש שלושער. כמה משעריו היו, לדעת רבים, מהיפים ביותר שנראו בליגה הישראלית. כמו כן, בניון נודע בתקופה זו ב"מסירת הכפית" שלו, בה הוא מקפיץ את הכדור בפתאומיות אל עבר החלוץ ברחבה, שמוצא את עצמו לבד מול השוער.

ב-1998, תחת הדרכתם של דושאן אוהרין ודניאל בריילובסקי, סייע בניון למכבי חיפה להעפיל לרבע גמר גביע המחזיקות באירופה, כאשר כבש את שער השוויון נגד פריס סן ז'רמן וכן כבש נגד ס.ו. ריד האוסטרית. שנה אחר כך, הציג עונה אישית גדולה (19 שערים ו-16 בישולים) במדי חיפה, אך היא כללה גם עימות עם המאמן אלי כהן, שבו בניון לכאורה סירב להתחלף במהלך משחק. אירוע זה, בנוסף לשורת הפסדים, גרם לתפטרותו של כהן ולאכזבה במכבי חיפה.

בעונת 2000/2001, תחת הדרכתו של אברהם גרנט, הוביל בניון את מכבי חיפה לאליפות ראשונה אחרי 7 שנים ונבחר לשחקן העונה, כאשר הוא מסיים את העונה הן כמלך השערים של הקבוצה והן ה"מבשל" המצטיין שלה (13 שערים ו-13 בישולים).

בניון היה פצוע בתחילת עונת 2001/2002, אך כשהחלים תרם רבות למשחקה של מכבי חיפה, שכללה בתקופה זו גם את השחקנים ג'ובאני רוסו, איגביני יעקובו וריימונדאס ז'וטאוטאס, וזכה עם הקבוצה באליפות שנייה ברציפות. בניון סיים את העונה עם 7 שערים ו-11 בישולים.

ראסינג סנטאנדר
בעונה שלאחר מכן עבר בניון לשחק בראסינג סנטאנדר בספרד ונחשב לאחד מכוכבי המועדון. לאחר 3 עונות מוצלחות, שבהן היה ידוע בעיקר בשעריו מול ריאל מדריד, הוצע כרטיסו של בניון למכירה. ראסינג קבעה מחיר גבוה מאוד והיחידה שעמדה במחיר היא הקבוצה הרוסית פ.צ. מוסקבה, שבה סירב בניון לשחק. לאחר הורדת המחיר עלתה ההתעניינות גם מקבוצות אירופאיות נוספות. במהלך הזמן ששהה במועדון זה , הרבה לכבוש שערים , איתו בקבוצה שיחק גם השוער דודו אוואט.

וסטהאם יונייטד
ביולי 2005 חתם בניון בקבוצת וסטהאם יונייטד האנגלית, אחרי מירוץ צמוד שניהלו עליו וסטהאם ובולטון וונדררס. הופעת הבכורה שלו במדי וסטהאם בליגה האנגלית הייתה הצלחה. בניון בישל שני שערים בניצחון 3-1 על בלקבורן רוברס במחזור הראשון. את שערו הראשון במדי הקבוצה כבש באפטון פארק בניצחון הביתי 4-0 מול אסטון וילה. ב-13 במאי 2006 שיחק בגמר הגביע האנגלי שהתקיים באצטדיון המילניום שבקארדיף, בכך הפך לשחקן הישראלי הראשון במעמד. באותה עונה נבחר לשחקן המצטיין של קבוצתו ואף לנבחרת השחקנים המצטיינים בליגה האנגלית.

ליברפול
ב-11 ביולי 2007 עבר בניון מווסטהאם לליברפול, ששילמה לווסטהאם עבור שירותיו 5 מיליון ליש"ט. בניון השתכר בליברפול כ-45 אלף פאונד לשבוע (כמיליון וחצי שקל בחודש).הוא הפך לשחקן הישראלי השלישי בליברפול בעשורים האחרונים, אחרי אבי כהן ורוני רוזנטל. בעונתו הראשונה בליברפול לבש בניון את חולצה מספר 11.

ב-25 בספטמבר 2007 הבקיע את שער הבכורה שלו במדי ליברפול במסגרת הגביע האנגלי מול מועדון הכדורגל רדינג, כאשר הוא עבר שני שחקנים ובעט לרשת העליונה. ב-29 בספטמבר כבש שער בכורה במדי ליברפול בליגה: בניון כבש שער ניצחון על ויגאן אחרי הטעיה על המגן.‏

ב-6 בנובמבר 2007 הבקיע בניון את שעריו הראשונים בליגת האלופות כאשר כבש שלושער, שהראשון שבהם הוא השער ה-500 של ליברפול באירופה, והוסיף 2 בישולים, אחד לריאן באבל והשני לפיטר קראוץ', בניצחון 0:8 על בשיקטאש הטורקית. זה גם היה הניצחון הגבוה ביותר של קבוצה במסגרת ליגת האלופות. בסוף המשחק נבחר בניון לשחקן המצטיין של המשחק, וכך גם באופ"א קבעו כי הוא השחקן המצטיין של המחזור במפעל, עוד בטרם זה הסתיים.‏‏[4]‏‏[5] ב-22 באפריל 2008 רשם בניון הופעה בחצי גמר ליגת האלופות נגד צ'לסי, שמאמנה אז היה אברהם גרנט. ב-30 באפריל 2008 פתח בגומלין חצי הגמר, ואף בישל שער לפרננדו טורס. ב-25 בפברואר 2009 כבש בניון את שער הניצחון במשחק שמינית גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד באצטדיונה הביתי של ריאל - סנטיאגו ברנבאו. בכך הפך בניון את קבוצתו ליברפול לקבוצה האנגלית השנייה בלבד אשר ניצחה את ריאל באצטדיונה.השער שכבש היה לאחר בעיטה חופשית שהכדור הורם לרחבה , בניון שלא נשמר ע"י אף אחד נגח לרשת של איקר קסיאס וכבש את השער החשוב ביותר של ישראלי באירופה

עם עזיבתו של פיטר קראוץ' בקיץ, שב בניון ללבוש את חולצה מספר 15, איתה שיחק בקבוצותיו טרם מעברו לליברפול.

במוקדמות מונדיאל 2006 הפך בניון לשחקן בולט בנבחרת ישראל והרבה לכבוש שערים. בין השאר ראויים לציון הצמד אשר כבש בניון נגד נבחרת שווייץ בכדורגל, בתיקו 2:2 בינה לבין ישראל. למרות זאת, הנבחרת לא הצליחה להעפיל למונדיאל. ב-7 באוגוסט 2006 מונה בניון על ידי מאמן הנבחרת, דרור קשטן, לקפטן הנבחרת.

ב-11 בפברואר 2009 הבקיע בניון את שער הניצחון במשחק הידידות מול נבחרת הונגריה, והעפיל למקום השישי בטבלת כובשי השערים של נבחרת ישראל.

בגיל 22 התחתן בניון עם מירית, אותה הכיר 7 שנים קודם לכן בתיכון בדימונה. לזוג בת ובן.

מגדולי הכדורגלנים בישראל. כיום מאמן כדורגל.
מלמיליאן נולד בשנת 1957 בשכונת ממילא שבירושלים. בגיל צעיר הצטרף לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים וסומן כשחקן מבטיח. תפקידו על המגרש היה קשר התקפי. בגיל 16 ערך את הופעתו הראשונה בקבוצת הבוגרים, בדרבי נגד היריבה העירונית הפועל ירושלים. כבר בהופעת בכורה זו כבש שער מבעיטת קרן. לכל אורך הקריירה שיחק בחולצה מספר 8, והוא הצטיין בבעיטות חופשיות ובהרמות קרנות.

את פריצת הדרך עשה בעונת 1976, אז הוביל את הקבוצה לסיום במקום השני בליגה ולזכייה ראשונה בגביע המדינה בכדורגל. בגמר הגביע החטיא פנדל, אך חיפה על כך בשער שהבקיע בדקות הסיום מבעיטה סמוך לדגל הקרן, בדומה לשער הבכורה שהבקיע שנתיים קודם לכן. בתום העונה נבחר לשחקן העונה וזומן לנבחרת ישראל, בטרם מלאו לו 18 שנים. בכך היה לשחקן הצעיר ביותר שהופיע בנבחרת, עד שבן סהר, שחקנה של צ'לסי האנגלית, שבר את שיאו בפברואר 2007.

בשנים הבאות הצעיד מלמיליאן את בית"ר לזכייה בארבעה גביעים בתוך עשור. בשנות השבעים היווה את הצלע המרכזית במשולש הקישור הבית"רי שכונה "שוקולד-מנטה-מסטיק", יחד עם דני נוימן וויקטור לוי. ב-1979 דחה הצעה להצטרף לקבוצת הצמרת הצרפתית פריז סן ז'רמן, בהעדיפו להמשיך לשחק בבית"ר ירושלים.

ב-1986 זכה בתואר "מלך השערים" של הליגה עם 14 שערים ב-30 משחקים. בעונה שלאחר מכן (86/87) הצעיד את בית"ר, יחד עם החלוץ אלי אוחנה, לאליפות הראשונה בתולדותיה. בסיומה של עונת 1988/89, בה זכה בגביע החמישי והאחרון שלו, עבר לשחק במכבי תל אביב. עם קבוצה זו זכה באליפות שנייה אישית (1992), עליה הוסיף זכייה נוספת בתואר 'מלך השערים' (1990), הפעם עם 16 כיבושים. עד לפרישתו מהמשחק בגיל 36, שיחק גם בהפועל באר שבע ובהפועל כפ"ס.

בסך הכול שיחק מלמיליאן 466 משחקים בליגה הלאומית, הליגה הבכירה בישראל בזמנו, בהם הבקיע 159 שערים. הוא מדורג במקום השביעי בטבלת מבקיעי הליגה לתולדותיה . כאמור, פעמיים זכה בתואר "מלך השערים" הכללי. את קבוצתו בית"ר הוביל בהבקעת שערים בתשע עונות . הישגים אלה כולם יוצאי דופן עבור שחקן קישור.

מלמיליאן זכה להערצה רבה בקרב אוהדי בית"ר ירושלים, שראו בו את סמלם. ביטוי עממי להערצה זו נשמע בפיהם של סוחרי שוק מחנה יהודה בירושלים, המשבחים את סחורתם באומרם: "כל תפוח מלמיליאן".

מלמיליאן פרסם אוטוביוגרפיה בשם "הנער מממילא", שבה הוא מספר על עלייתו משכונת העוני הירושלמית להישגים בינלאומיים בכדורגל.

לאחר פרישתו פנה מלמיליאן לעסוק באימון. הוא ידוע כמאמן המטיל משמעת קפדנית בקבוצותיו. שלוש פעמים העלה קבוצות מליגת המשנה לליגת העל: את הפועל ירושלים, מכבי נתניה והכח עמידר רמת גן. לאחר העלייה העדיפה נתניה על פניו את מוטי איווניר, אולם זה האחרון פוטר באמצע העונה, כשנתניה הייתה בסכנת ירידה. מלמיליאן חזר לקבוצה, ל-11 המחזורים האחרונים של עונת 1999-2000 והצליח להשאיר אותה בליגת העל.

בתחילת עונת 2006/07 הגיע מלמיליאן לאצטדיון טדי כמאמן, כ-16 שנים לאחר שעזב את בית"ר. בהזדמנות זו קיבל מבית"ר גביע הוקרה על תרומתו רבת השנים.

בתחילת 2008 פוטר מאימון הפועל פתח תקווה בליגה הלאומית עקב שורת הפסדים, למרות שהקבוצה רצה בצמרת, זכתה בגביע הטוטו והתמודדה על העלייה. במקומו מונה שחקן העבר של הקבוצה אלי מחפוד.

מלמיליאן היה נשוי ויש לו בת אחת.